חדירה לפרטיות

לפני יותר מעשור הטרידו אותי מינית.

זה היה בצבא, הייתי מסופחת לאחת מהחטיבות בצפון כחלק מההכנה לקורס קצינות קשר ומעלי היה קצין קשר חטיבתי. יותר נכון, בינינו היתה קצינה שהיתה אחראית עלי והוא היה הדרגה הגבוהה יותר, אבל אני כמעט לא זוכרת אותה. כל מה שאני זוכרת מהסיפוח הזה, זה לא את ההתרגשות של להתחיל משהו חדש, או את מכשירי הקשר שנחשפתי אליהם פעם ראשונה בשטח "אמיתי", ואפילו לא את רמת הגולן היפיפיה. הזכרון הכי חזק שנשאר לי משם זה שהוא ניסה לנשק אותי בכח. שפחדתי לעשות משהו בנידון, כי זה עלול לפגוע בחסרת פז"מ שכמוני בעתיד. כשבכל זאת אזרתי אומץ וסיפרתי לקצינה האחראית עלי, זו שהיתה אמורה להיות המחיצה בינינו מכל הבחינות, היא אמרה שאין מה לעשות, שאני שם לשבועיים וזה יעבור מהר. שהיא יודעת שהוא ככה עם עוד בנות. היא יודעת!

להמשך קריאה

מודעות פרסומת

דברים שיעזרו לך למצוא עבודה

מאת: סאלי תדמור

  1. ללמוד חומר מקצועי. מנסה לקבל עבודה בתחום מקצועי? מה דעתך לשדרג את הידע? ללמוד תחום או תת-תחום נוסף? אפשר לעשות את זה בזול בעזרת קריאה בספריה, יש אנשים שישמחו להשאיל לך ספרים רלוונטיים (אפשר לחפש גם דרך הרשת), יש חומר רב שזמין ברשת, יש קורסים מקוונים חינמיים או זולים, ואפילו קורס ממש – יתכן שהוא לא יקר מדי.
  2. איך האנגלית שלך? קל לומר, "אין לי אנגלית". אבל זה חוסם בפנייך הרבה עבודות. מה עם שדרוג האנגלית שלך? אפשר בקורס, ואפשר לעשות החלפה עם אשה דוברת אנגלית. היא תלמד אותך אנגלית פעם פעמיים בשבוע, ואת תעשי משהו אחר עבודה. יש לך זמן עכשיו. כל דבר בתחום המקצועי שלך או אחר- תופס.
  3. להקליט את עצמך בזמן ראיון עבודה. אח"כ אפשר להקשיב עם חברה, ולהבין מה לא עובד שם. חיוני להבין מה מכשיל אותך בראיונות. לקרוא את ההמשך »

אמ-אמא של הזינוק

קודם כל, כן. נכון לרגע זה, שעה 2 בצהרי ה-8 בפברואר, יש בעיה באתר.

מצד אחד זה אומר שאי אפשר לבצע את כל הפעולות על הצד הטוב ביותר, ומצד שני הבעיה קרתה מסיבה טובה- פעילות רבה באתר. מה רבה- עצומה! זקני ההוסטינג שאנחנו מתארחות בו לא זוכרים כזה זינוק בכניסות לאתר בבת אחת. הכתבה בערוץ 10 (http://news.nana10.co.il/Category/?CategoryID=300583, 6.2, דקה 42), עשתה לנו טוב ואנחנו מתמודדות עם צרות של עשירות (בבקשה ספרו את זה למנהל הבנק שלי).

מכיוון שאני לא מבינה גדולה בענייני תכנות, אנסה להסביר במילים פשוטות את מה שקורה ברגעים אלה:

להמשך קריאה 

אהאהאהאה!

 

זה מה שבא לי לעשות. לעמוד באיזו קרחת יער נטושה ולצרוח מאושר. רגע אחר כך בא לי לבכות ולעזוב הכל. רופא- או כל בן אדם אחר עם קצת הגיון בריא- כבר היה מאבחן כאן מאניה דיפרסיה.

הכל קרה כל כך מהר שלא הספקתי לעכל את העובדה שיצאנו מהארון הוירטואלי. אני עוד זוכרת אותנו יושבות ומספרות לג’ואי, חבר שלנו, על הרעיון ואותו, אומר לנו שיש לנו שתי ברירות: האחת, לכתוב תכנית עסקית (צמד מילים שגורם לשתינו שיתוק), לקחת משקיע ולצאת עם רוח גבית בקמפיין בכל המדיות. השניה, לפרוץ לתודעה ככה, כמו שאנחנו, חסרות פרוטה אך מאמינות, ולעלות לאויר. לבקש את העזרה של כל מי שאפשר, ללא תשלום, בשם הפרויקט. בשם המטרה החברתית שאנחנו עומדות מאחוריה.

איך שהוא אמר את זה, משהו בבטן שלנו התהפך, מין פרפרים של התרגשות או אינטואיציה נשית או איך שלא תקראו לזה- הרגשנו שזה הדבר הנכון.

וזה מה שעשינו.

להמשך קריאה