קורות חיים עם תמונה או בלי?

כתבה: נירית גלר ג'מילי

לפני שמגיעים לפגישת יעוץ, אני מבקשת שישלחו אלי קורות חיים. חיכיתי לבחורה צעירה, נאה מאוד ובעלת ניסיון מרשים. הפעמון בשער צלצל ויצאתי לקראתה.

בהתחלה חשבתי שזו טעות. חשבתי, לתומי, שאולי מישהי אחרת הגיעה. אפשרות שנייה, שעלתה במוחי, הייתה- "את בטח לא רואה כל כך טוב מרחוק". זו הייתה היא!
התמונה הייתה שייכת לשלב אחר בחייה, כשנראתה לגמרי אחרת, עוד לפני שעלתה קילוגרמים לא מעטים… הפער היה צורם.
מה היה חושב מעסיק שהיה מזמן אותה לראיון? אני מתריעה שמצב שכזה עשוי להכשיל! לקרוא את ההמשך »


אמא, מגיע לך יותר

כתבה: נעה יעקובוביץ

אחד הסיפורים היותר מעוררי השראה ששמעתי לאחרונה בתחום, היה של אימי עירון, מנכ"ל סלונה.

מי כמוני מכירה את העבודה הקשה בטירוף במשרדי פרסום כקופירייטרית, את השעות הארוכות, הלחץ והאינטנסיביות. והנה, ברגע שהפכה לאמא, הודיעה אימי, אז קופירייטרית במשרה מלאה, לבוס שלה כך: היא יוצאת הביתה בארבע והתנאים שלה ישארו כפי שהם. בלי להתבייש ובלי להתבלבל, אולי אפילו להיפך- היא האמינה בעצמה וידעה מה היא שווה. אמרה לו שיבדקו ביחד מה קורה אחרי חודש, ואם התפוקות שלה נשארות בדיוק אותו הדבר, הסידור החדש יכול להימשך. ואכן, כך היה. במבחן התוצאה אימי יצאה מצטיינת.

נכון, היא השלימה שעות מהבית ועבדה באינטנסיביות בשעות היום, אבל עשתה את מה שהיא אוהבת. והצליחה להיות אמא למופת במקביל. 

מנגד, רק אתמול, ביקשה ממני חברה לעזור לה בתמחור שירותי קופי. מבלי לרדת למספרים נאמר שהצעתי היתה הרבה יותר גבוהה מזו שלה, מה שגרם לה להרים גבה. עכשיו, הבחורה גאונה ואני, אישית, לא מכירה מישהו שמשתווה אליה ביכולות המקצועיות. בחיי שמגיע לה הרבה, אם לא הרבה-הרבה יותר. את יודעת שאם היית גבר היית מבקשת פי 3? להמשך קריאה

 


שווה פרסום

כתבה: מיכל אלמוג

עשרה לארבע. בענף הפרסום זה רק אמצע היום. אני עושה הכנות אחרונות ליציאה. מוודאת עם הטרפיק שכל המטלות שהיו לי להיום פוזרו לאן שצריך. "יש לנו חוג היום אבל אני אהיה בבית בשבע אם צריך משהו…" ואני בדלת. מה שלא הספקתי היום יידחה למחר ואם מחר זה מאוחר זה יחכה לי ללילה.

שמי מיכל אלמוג, קופירייטרית בפרסום דרורי שלומי שקד מזה 4 שנים, ב"משרת אם" (9 עד 4). אמא חד-הורית מתרומת זרע לתאומים בני 6 וחצי  – "משרת אם" מלאה בפני עצמה. במהלך 4 השנים חלחלו חיי הפרטיים לתוך שעות העבודה, כמעט בכל חודש: ילדים חולים בבית, חופשות מרובות של מערכת החינוך, ילד ש"ניכו לו שליש יום לימודים על התנהגות טובה" ועוד. במשרדים אחרים כבר מזמן הייתי נשלחת הביתה (ואכן כבר נשלחתי). מבחינת טובית ויורם, מייסדי המשרד, אני כאן בשביל להישאר.

17 שנים אני במקצוע, צופה מהצד באימהות שלא חוזרות מחופשת לידה כי בהעדרן המשרה אוישה ע"י רווקים צעירים, אימהות שעברו למקצוע "יותר מסודר מבחינת השעות" ומקוות שעדיין תהיינה צעירות ורלוונטיות לחזור לענף הפרסום כשהילדים יגדלו קצת, אימהות שתופרות שעות במשרד או מנהלות את יום העבודה מהבית בין עזרה בשיעורים או הסעות לחוגים ולא באמת נמצאות כאן או שם…

17 שנים אני במקצוע ועדיין לא פגשתי משרד פרסום שרגיש כל כך לצרכים הייחודיים של עובדת מן המניין. לא בת של… לא אשתו של… רק אמא של… משרד שמקפיד על כך שאצא בזמן, שקובע ישיבות בהתאם ללו"ז שלי, שמכבד את העובדה שבין ארבע אחה"צ ותשע בערב אני כמעט לא זמינה ומה שדחוף עובר לקופירייטר אחר, משרד שמסכים שאעבוד מהבית כשילד חולה בבית או אביא ילד לעבודה כשאין סידור אחר.

ונשאלת השאלה what's in it for them?.יחס שהתחיל כ"חסד" הפך ל"בזכות". העבודה המצוינת שאני מספקת היא לא למרות היותי חד-הורית מוגבלת בזמן אלא בזכות היותי חד-הורית מוגבלת בזמן. בעולם שבו זמן שווה כסף, יום העבודה "הקצר" שלי נמשך נטו 7 שעות. בלי הפסקות עישון פעמיים בשעה, בלי לצאת לצהריים, בלי למרוח את הזמן. כמו במשחק ה"באבלס" אני מסדרת את הבריפים באופן מושלם בתוך פרקי הזמן הנתונים ומעלימה אותם. ביעילות השמורה לאימהות בלבד, אני מדגימה מולטי-טאסקינג במיטבו, במינימום טעויות. כי יש דד ליין – לא של הלקוח, שלי.

כל שעה שנלקחה מהמשרד בגלל ה"משרה האחרת שלי" מוחזרת לו בהזדמנות הראשונה מהבית. "פעם ב" אני מזמינה בייבי סיטר כדי לצאת להקלטה שאי אפשר לדחות או מביאה את הילדים לאולפן. "פעם ב" אני "תוקעת אותם מול הטלוויזיה" כדי לאשר פרינטים שיורדים לדפוס. "פעם ב" אבא שלי מגיע מרחוק כדי להוציא את הילדים ואני יוצאת מאוחר (בחמש…). זו נוסחה פשוטה של "תן וקח", קשר מתגמל לכל הצדדים שעם קצת רצון טוב וגמישות יכול להתקיים.

אני יודעת שאני בת מזל, שהפינה הזאת של הפרנסה סגורה לי, בתמיכת בעלי המשרד הוותיקים יורם דרורי וטובית שלומי, בגיבוי השותף החדש ספי שקד שתמך בי בהיעדרותי עקב אשפוז ממושך של אחד מילדי שבוע לאחר שהצטרף למשרד ובעזרת המנכ"לים, הסמנכ"לים בכל המחלקות, המשנה למנכ"ל – מאיה שלו שרוני (אמא צעירה בעצמה) ומנהלי הקריאייטיב בהווה ובעבר. בדרורי שלומי שקד עובדות אימהות נוספות, חד-הוריות ו"דו-הוריות". מוגבלות בזמן אך לא מוגבלות ביכולות. עובדות כאן שנים ולא מתכוונות לעזוב.

אומרים שאין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. וכשמקום העבודה אוהב אימהות הן יודעות להחזיר אהבה הכי גדולה שאפשר. תנסו, זה עובד.


יום המשפחה

כתבה: אבישג אלבז הרוש

שלום לכולכם,

שמי אבישג ואני מנהלת תחום גיוס ופיתוח משאבי אנוש, מזה שתים עשרה שנים במטריקס.

בנוסף לתפקידי במטריקס אני אמא לשלושה "קטנטנים" – נועם בת שמונה, אורי בן שש ורון בן ארבע.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויית יום המשפחה של אמא בעלת קריירה.

יום המשפחה שלי התחיל בכך שחגיגת יום המשפחה בבית הספר של נועם נקבעה לאמצע השבוע לשעת אחר צהריים, מתוקף חוקי מרפי כמובן שזה נקבע על פורום מנהלים חשוב שהייתי צריכה להיות נוכחת בו.

כשאמרתי לנועם שיש לי משהו חשוב בעבודה ואבא ילך אתה ליום המשפחה, (וזאת כמובן לאחר איתור בייביסיטר שתישאר עם האחים שלה כי אסור להביא אחים למסיבה), היא עיקמה קלות את פרצופה החמוד ואמרה לי אמא אני מבקשת שתדחי את מה שיש לך בעבודה כי אנחנו מופיעים ויש שיר שבסופו צריך לרוץ לאמא.

לאחר אינספור קיטורים (לא באזני בתי) על כך שבבתי הספר לא הפנימו שיש אימהות עובדות ולילדים יש אבא ואמא שיכולים לחלוק במשימות הבית ספריות, והמינימום שהם יכולים לעשות זה לא לתכנן ריקודים שבסופם אתה צריך לרוץ דווקא לאמא אלא לרוץ לאמא או אבא, בלית ברירה, ביקשתי להיעדר מפורום המנהלים ולהגיע ליום המשפחה (עם טיעון כזה משכנע לא הייתה ממש ברירה).

הילדים היו מקסימים ואכן הכינו מחרוזת שירים שלא פספסה אף אחד, לא את אמא ולא את אבא ואפילו שיר אחד הוקדש לסבתא, אבל כאמור הכוריאוגרפית קבעה שבשיר על אימא גם רצים לאמא, נהדר.

לאחר שהסתיים הקטע האומנותי והקולינרי, שבו דרך אגב תמיד מבקשים ממני את השתייה וקופסאות השימורים מתוך התחשבות, ביקשה מורתה של נועם שלא נתפזר כי יש הפתעה מיוחדת והילדים הכינו להורים תעודות ברוח המחצית הבית ספרית ורוח יום המשפחה.

כל מכריי יודעים שאני בחורה הישגית, חובבת תארים ותעודות ידועה, יש לי שני תארים שניים במנהל עסקים ובתקשורת שאת שניהם סיימתי בהצטיינות, ועל כן גם התעודה הבית ספרית הזאת מיד הכניסה אותי לדריכות.

במעמד רב חשיבות, שהחזיר אותנו בזמן,  נקראנו בעלי ואני למורה לקבל את התעודה. תעודה מעוטרת, מושקעת, עטופה ניילון קשיח, בהחלט לא הייתה מביישת תעודת תואר ראשון.

בהצצה ראשונה ראיתי שיש שני טורים אחד מוקדש לאמא והאחר לאבא וכבר סיננתי לבעלי שבתי הספר לא תומכים באימהות עובדות, מה אי אפשר כבר לתת ציון משותף לשני ההורים, מה זה חשוב מי מבשל טוב יותר אמא או אבא.

לאחר ההתרגשות הראשונית, התפנינו להעמיק בציונים שקיבלנו. באופן כללי ניתן היה להבחין שבעלי קיבל ציונים גבוהים יותר (מה שהוא לא הצליח לעשות בתואר הראשון כשהוא למד איתי  )

הייתי מאד גאה בכך ששנינו קיבלנו ציון 100 ב"מתן אהבה". 100 נוסף אני קיבלתי ב"מתן מתנות", אבל נכשלתי ב"בישול וסדר", פה אפילו לא התאכזבתי למרות שבתי היקרה כתבה ליד ציון החמישים שזה טעון שיפור.

ואז הסתכלתי על הציונים הטעונים שיפור שלי שהיו ב"פעילויות משותפות" ו"דאגה" הסברתי לנועם שאני מאוכזבת מהתעודה. אני בדאגה יכולה לקבל 110 מה פתאום טעון שיפור, מילא ב"פעילויות משותפות".

וכשהסברתי לנועם שאני קצת מאוכזבת מהתעודה בגלל שני הדברים האלה, בתמימות של ילדה בת שמונה היא אמרה לי שהיא נתנה לי טעון שיפור כי אני לא נמצאת הרבה בבית וכשלא נמצאים הרבה בבית אז גם פחות דואגים (ממש….). בכל מקרה באותה נשימה היא דאגה לציין שאני לא צריכה להיות מאוכזבת אני צריכה להשתפר ואז היא תיתן לי ציונים גבוהים יותר בשנה הבאה.

אם לסכם, זה היה שיעור מעניין על המשמעות של איזון בית-קריירה ואי אפשר בלי קצת משאבי-אנוש, זה גם היה שיעור חשוב במשוב גם על אופן נתינתו וגם על אופן קבלתו. אני ממליצה בחום, גם אם אצלכם המורה הייתה פחות יצירתית וקצת יותר רחמנית ולא יזמה "תרגיל כזה", ליזום אותו בעצמכם מול ילדיכם. יתכן והדברים שיעלו יפתיעו גם אתכם.

להתראות ביום המשפחה הבא.

 


אשה לאשה

כתבה: נעה יעקובוביץ

מוקדש לכל החברות שלי

מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, גדלתי על הרעיון שחברות נשית אמיצה היא לא אחד מאותם הדברים שצריך לשאוף אליהם. כשמדובר באחרות, נשים הן קנאיות, ארסיות ואי אפשר לסמוך עליהן. ביום שיבוא הגבר, הן יפנו לך עורף וישכחו ממך במקרה הטוב או יגנבו לך אותו במקרה הרע. נכון, יש כמה מאיתנו שהן לגמרי לא רעות, אבל בסך הכל אין מה לעשות- אנחנו כאלה מטבענו, זה חלק מהאבולוציה שלנו. שהרי ידוע ששדיים, מגיעים עם עיניים צרות במיוחד.  להמשך קריאה


מה הרעיון בראיון עבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

ראיון עבודה זוהי תחנה קריטית למי שמחפש עבודה.

כדי לזכות במשרה נחשקת את חייבת להצליח בראיון, מוכרחה להיות מוצלחת יותר מכל המועמדים האחרים. אם קראת כבר את כל המדריכים שלמדו אותך איך לענות, איך להתלבש, איך להתנהג ועוד, ובכל זאת את ממשיכה לקבל תשובות שליליות או לא לקבל תשובות בכלל. במיוחד עבורך כתבתי את המאמר הזה, שהוא לא "איך בדיוק", אלא "מה בכלל הרעיון הזה של ראיון עבודה". אם את לא מבינה את הרעיון בראיון עבודה, ל"איך"(להתראיין) אין משמעות. אם תביני מה הרעיון בראיון עבודה, תשפרי בצורה משמעותית את סיכוייך למצוא עבודה שאת רוצה, הרבה יותר מהר. אז, מה הרעיון שבראיון עבודה? ואיך אפשר להשתפר?

להמשך קריאה לחצי כאן

נירית גלר ג'מילי, MA, יועצת ומאמנת תעסוקתית הממקדת את פעילותה במחפשי עבודה בלבד, תוך מתן דגש לאוכלוסיית אמהות המחפשות עבודה.
http://www.nirit4m.co.il