שווה פרסום

כתבה: מיכל אלמוג

עשרה לארבע. בענף הפרסום זה רק אמצע היום. אני עושה הכנות אחרונות ליציאה. מוודאת עם הטרפיק שכל המטלות שהיו לי להיום פוזרו לאן שצריך. "יש לנו חוג היום אבל אני אהיה בבית בשבע אם צריך משהו…" ואני בדלת. מה שלא הספקתי היום יידחה למחר ואם מחר זה מאוחר זה יחכה לי ללילה.

שמי מיכל אלמוג, קופירייטרית בפרסום דרורי שלומי שקד מזה 4 שנים, ב"משרת אם" (9 עד 4). אמא חד-הורית מתרומת זרע לתאומים בני 6 וחצי  – "משרת אם" מלאה בפני עצמה. במהלך 4 השנים חלחלו חיי הפרטיים לתוך שעות העבודה, כמעט בכל חודש: ילדים חולים בבית, חופשות מרובות של מערכת החינוך, ילד ש"ניכו לו שליש יום לימודים על התנהגות טובה" ועוד. במשרדים אחרים כבר מזמן הייתי נשלחת הביתה (ואכן כבר נשלחתי). מבחינת טובית ויורם, מייסדי המשרד, אני כאן בשביל להישאר.

17 שנים אני במקצוע, צופה מהצד באימהות שלא חוזרות מחופשת לידה כי בהעדרן המשרה אוישה ע"י רווקים צעירים, אימהות שעברו למקצוע "יותר מסודר מבחינת השעות" ומקוות שעדיין תהיינה צעירות ורלוונטיות לחזור לענף הפרסום כשהילדים יגדלו קצת, אימהות שתופרות שעות במשרד או מנהלות את יום העבודה מהבית בין עזרה בשיעורים או הסעות לחוגים ולא באמת נמצאות כאן או שם…

17 שנים אני במקצוע ועדיין לא פגשתי משרד פרסום שרגיש כל כך לצרכים הייחודיים של עובדת מן המניין. לא בת של… לא אשתו של… רק אמא של… משרד שמקפיד על כך שאצא בזמן, שקובע ישיבות בהתאם ללו"ז שלי, שמכבד את העובדה שבין ארבע אחה"צ ותשע בערב אני כמעט לא זמינה ומה שדחוף עובר לקופירייטר אחר, משרד שמסכים שאעבוד מהבית כשילד חולה בבית או אביא ילד לעבודה כשאין סידור אחר.

ונשאלת השאלה what's in it for them?.יחס שהתחיל כ"חסד" הפך ל"בזכות". העבודה המצוינת שאני מספקת היא לא למרות היותי חד-הורית מוגבלת בזמן אלא בזכות היותי חד-הורית מוגבלת בזמן. בעולם שבו זמן שווה כסף, יום העבודה "הקצר" שלי נמשך נטו 7 שעות. בלי הפסקות עישון פעמיים בשעה, בלי לצאת לצהריים, בלי למרוח את הזמן. כמו במשחק ה"באבלס" אני מסדרת את הבריפים באופן מושלם בתוך פרקי הזמן הנתונים ומעלימה אותם. ביעילות השמורה לאימהות בלבד, אני מדגימה מולטי-טאסקינג במיטבו, במינימום טעויות. כי יש דד ליין – לא של הלקוח, שלי.

כל שעה שנלקחה מהמשרד בגלל ה"משרה האחרת שלי" מוחזרת לו בהזדמנות הראשונה מהבית. "פעם ב" אני מזמינה בייבי סיטר כדי לצאת להקלטה שאי אפשר לדחות או מביאה את הילדים לאולפן. "פעם ב" אני "תוקעת אותם מול הטלוויזיה" כדי לאשר פרינטים שיורדים לדפוס. "פעם ב" אבא שלי מגיע מרחוק כדי להוציא את הילדים ואני יוצאת מאוחר (בחמש…). זו נוסחה פשוטה של "תן וקח", קשר מתגמל לכל הצדדים שעם קצת רצון טוב וגמישות יכול להתקיים.

אני יודעת שאני בת מזל, שהפינה הזאת של הפרנסה סגורה לי, בתמיכת בעלי המשרד הוותיקים יורם דרורי וטובית שלומי, בגיבוי השותף החדש ספי שקד שתמך בי בהיעדרותי עקב אשפוז ממושך של אחד מילדי שבוע לאחר שהצטרף למשרד ובעזרת המנכ"לים, הסמנכ"לים בכל המחלקות, המשנה למנכ"ל – מאיה שלו שרוני (אמא צעירה בעצמה) ומנהלי הקריאייטיב בהווה ובעבר. בדרורי שלומי שקד עובדות אימהות נוספות, חד-הוריות ו"דו-הוריות". מוגבלות בזמן אך לא מוגבלות ביכולות. עובדות כאן שנים ולא מתכוונות לעזוב.

אומרים שאין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. וכשמקום העבודה אוהב אימהות הן יודעות להחזיר אהבה הכי גדולה שאפשר. תנסו, זה עובד.


One Comment on “שווה פרסום”

  1. עמית לן הגיב:

    שלום
    שמי עמית ואחותי אם חד הורית שרוצה מאוד ליצור איתך קשר. נודה לך מאוד אם תוכלי לשלוח את הטלפון שלך לדוא"ל שלי ameetlann@gmail.com
    והיא תיצור אתך קשר.
    תודה מראש וחג שמח
    עמית
    נ.ב. גם אם תקראי את ההודעה הזו בעוד כמה חודשים/שנים זה עדיין יהיה רלוונטי


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s