סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 

מודעות פרסומת

מריח כמו (הכל חוץ מ)רוח נעורים

אזהרה! הפוסט הבא כולל פרסומת לספר

כתבה: נעה יעקובוביץ

בא לי קצת לבכות כשאני קוראת את זה: "נעה יעקובוביץ, בת 26, קומתה 164 ס"מ, עיניה חומות, שערה בלונדיני מתולתל, מבנה גופה אתלטי. לאחרונה נראתה מחפשת את עצמה. יש לה תואר בכלכלה אבל היא קופירייטרית, נראית עדינה אבל עושה אגרוף תאילנדי, מפחדת מג´וקים אבל יודעת לשגע פילים."

שורות אלה נכתבו על הכריכה האחורית של הספר שלי "לשגע פילים", שהייתי רוצה לומר עליו "ספרי הראשון", אבל לא באמת היה עוד אחד אחריו. כבר יותר מדי זמן אני אומרת שאעבוד על לעצבן ג’ירפות (לא, אני לא באמת אקרא לו ככה) ולא עושה דבר וחצי דבר בעניין. לשגע פילים ראה אור לפני 7 שנים, ואם הייתי צריכה לתת לו את הקונטרה המעודכנת, הייתי כותבת "כבר לא בת 26 וגם לא קופירייטרית, קצת פחות מפחדת מג’וקים ויש סיכוי שאולי מצאתי. רק שלא בטוח את מי".

עצוב לי לקרוא את הסיפורים שכתבתי, שמתחילים במציאות ונגמרים בהזיה, כי אני מרגישה שאני חיה חיים אחרים היום. שהעובדה שאני אמא מחייבת אותי להיות עם הרגליים על הקרקע ולהתרחק כמה שיותר מהר מכל ענן אפשרי. להיות אמא משמעותו רצינות, בגרות ואחריות, לא בהכרח בסדר זה. להמשך קריאה


תרגיל חובה לכל מחפשת עבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

כל מחפשת עבודה מבינה, שכדי להתקבל לעבודה, עליה לשכנע שהיא זו שהכי מתאימה לתפקיד המוצע. חשוב שתזכרי, שכל המעסיקים, ללא יוצא מן הכלל, מחפשים בן אדם, שתכונותיו יתאימו לתפקיד ולארגון.

לפעמים נדרשים דברים נוספים,בהתאם לסוג התפקיד, כגון – השכלה, ידע, ניסיון וכיו"ב. מה את מציגה כשאת מציעה את עצמך לעבודה חדשה? מה בכלל יש לך להציע? אני מכוונת את מחפשי העבודה לעשות עבודה רצינית בנושא הזה. אני שואלת אותם שאלה חשובה, ועכשיו אני שואלת גם אותך : כמה תכונות חיוביות יש בך? ללא קשר לתפקיד. כבת אדם. כמה? לקרוא את ההמשך »


אין כמו בבית

 

כתבה: נעה יעקובוביץ

עבודה מהבית נשמעת כמו החלום הרטוב של הרבה אמהות צעירות. מי לא היתה רוצה להשקיף על הבייבי שלה ובו זמנית להרוויח את לחמה?

בימים כתיקונם גם אני עובדת מהבית. רק שמדובר בבית של מישהי אחרת. השותפה שלי. היום, במקרה, המטפלת מלווה את הבת שלה בטיול השנתי, וברגעים אלה אני יושבת מול המחשב הפרטי שלי ועובדת. מנצלת את הדקות הפנויות והשקטות של שנת הצהריים של האפרוחה כדי לסגור קצוות פתוחים- לבדוק אילו משרות חדשות עלו, לשתף עוד משרה בפייסבוק, לבחון עוד שיתופי פעולה ולענות לכל הגולשות ששאלו שאלות.

לא פשוט לעבוד מהבית- צריך משמעת עצמית וריכוז שלא נדרשים ממך במקומות אחרים (הכותבת אובחנה על ידי חברותיה כבעלת הפרעת קשב). את צריכה להתעלם מהבלאגן בסלון, לא לחשוב על ערימת הכביסה שלא נעשתה ולא על כל מה שאת יכולה לנשנש במקביל, כשהמקרר כל כך קרוב אליך. להמשך קריאה


הפוסט הזה מוקדש לך!

כתבה: ענבל זאב נאור
הפוסט הזה מוקדש לך,
את, ששלחת לי את קורות החיים שלך ואמרת שאת מיואשת, את מחפשת עבודה ולא מוצאת כבר זמן רב. כתבת לי שאת אינך מבינה מה הבעיה, לפני שילדת היית בעבודה מרשימה, עסקת בתפקידים מגוונים ותמיד כולם היו מרוצים ממך… כתבת לי שאת כבר שולחת קורות חיים לכל תפקיד, וציינת שאת כבר ממש לחוצה להתחיל לעבוד, הבנק הסביבה ובעיקר את, עצמך,  אומרים לך כי הגיע הזמן לצאת לעבוד.
קראתי את דברייך וקבענו להיפגש, בינתיים סקרתי לעומק את קורות החיים שלך ודמיינתי את המפגש העתידי שלנו. תיארתי לעצמי שאפגוש אישה סגורה ומופנמת, לא ממוקדת אשר שכחה מיהי ומה היא עשתה, אישה שהפסיקה להאמין בעצמה, אישה אשר שכחה את העובדה שפעם היא הייתה אסרטיבית, בטוחה בעצמה ויודעת בדיוק מה היא רוצה ובעיקר, אישה עם שאיפות וחלומות.
נפגשנו. הצגתי לך את עצמי ואת התחלת לספר עלייך. סיפרת לי על היותך אימא לתינוק מקסים והעיניים שלך ברקו, המשכת לספר לי על התפקיד האחרון שעשית והחיוך לא מש משפתייך. היית בטוחה בעצמך, התלהבת, האמנת ביכולותייך וידעת בדיוק לאן את מכוונת. סיפרת לי בגאווה על הפרויקטים שעשית ועל מכתבי התודה שקיבלת והמילים פשוט קלחו מפיך.  הצצתי אל קורות החיים שלך, מנסה להבין האם זאת אותה הבחורה? לקרוא את ההמשך »