איך להפיק מהממליץ שלך את המקסימום

כתבה: נירית גלר ג'מילי

"האם לדעתך כדאי שאודיע לממליץ שלי, שהעברתי את הטלפון שלו לפני שאני מוסרת את מספר הטלפון שלו למראיין שראיין אותי?"
זוהי אחת השאלות הנפוצות שאני נשאלת, התשובה שלי תמיד הנה: "זו שאלה חשובה והתשובה יותר מורכבת מאשר כן/ לא".
רוב מחפשי העבודה נתקלים בסיטואציה בה הם מתבקשים לתת ממליצים. ישנם ארגונים רבים אשר נותנים דגש רב על המלצותיהם של הממליצים. כמובן, שאפשר לתת את המספר של הממליץ ולקוות שיגיד עליך דברים נפלאים, אך האם הוא יגיד את מה שנכון להם לשמוע? האם ידגיש את הדברים הנכונים? האם מה שיגיד עליך אכן יקדם אותך? חשוב לזכור, שבעזרת עבודה נכונה עם ממליץ ניתן להעביר בעזרתו הרבה מידע אודותיך, מידע שעשוי לקדם אותך יותר ממועמדים מתחרים!
7 כללים שיעזרו לך להפיק את המקסימום מהממליץ שלך

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

חג לילדים, כאב ראש להורים

כתבה: נעה יעקובוביץ

בתחילת ספטמבר הקרוב האפרוחה שלי תיכנס בפעם הראשונה לגן, וזה מטריד אותי מאוד מכמה היבטים.

בראש ובראשונה, ההתאקלמות שלה עצמה בגן, איך היא תתמודד עם הסידור החדש, איך אסתדר עם הבכי שלה ששובר את ליבי בכל פעם(והיא תבכה, זה עניין ודאי), איך אוכל "לשחרר" גם כאן (שלום, אני נעה ואני לא משחררת).

אבל זה עוד ניחא. לא פחות חשובה מכך ההתאקלמות שלי בתוך מסגרת הלו"ז החדש. בתקופת הקליטה הראשונית בגן, ההורים מתבקשים להיות "זמינים להקפצה", שזה אומר, ככל הנראה, שיש סיכוי שיקראו לנו לקחת אותה במהלך יום העבודה. בנוסף, השמועות אומרות שבחודשיים הראשונים כל הילדים חולים, סביר להניח שגם זה יפגע בשעות העבודה הממילא מדודות.

עכשיו, עזבו הכל. מחלות ומצבי רוח של ילדים הם אלמנטים שלא ניתן לצפות מראש ואני מקבלת את זה. אבל מה לעזאזל עושים בחגים? איך זה עובד? מה קורה בחול המועד, בחנוכה, בפורים? אני בטוחה שאמהות ואבות עובדים כבר התרעמו על הנושא הרבה לפני, אז מצטערת מראש, אני חדשה כאן. אמא טריה באופן יחסי, שחווה את משבר חוסר הפרופורציה בין עידוד הילודה בארץ, לבין מחיר אחזקת הילודים והתאמת שעות העבודה של השוק הישראלי לחופשים בגן.

אני אשמח אם מישהו יפתור לי את התעלומה, ויסביר לי אחת ולתמיד מה עושים בחגים והמועדים הללו. אם ההכרח הוא שההורים יקחו ימי חופש מהעבודה, ומה עושים אותם הורים במידה והם עצמאים? הרי בטח לא מספיק מה שאנחנו משלמים לגן (3,400 שקלים לחודש, גם אני לא התקבלתי לנעמ"ת), רצוי שנשלם גם על קייטנת חנוכה, בייביסיטר פורים ומטפלת סוכות. בחגי ישראל הבאים עלינו לטובה, כנראה שבנזוגי ואני נמצא את עצמנו עובדים עד השעות הקטנות של הלילה. מי אמר שהורים לא חוגגים.

 

נשמח מאוד אם תשתפו אותנו ותצטרפו לדיון בפייסבוק בעמוד עבודות שאוהבות אמהות.


האם אני אמא טובה?


כתבה: נעה יעקובוביץ
קרדיט לתמונה וליוצרת: מיכל כהן שגב

מארי אן סלוטר, לשעבר בכירה בממשל אובמה, עוררה תגובות רבות כשטענה שאנחנו לא יכולות גם וגם. לדבריה, אנחנו, האמהות הקרייריסטיות, לא באמת יכולות לשלב משרות בכירות ותובעניות ביחד עם טיפול מסור בילדינו. סלוטר שמילאה מגוון תפקידים שבדרך כלל מאוישים על ידי גברים, ויתרה על המשרה הנוצצת כדי להיות עם הילדים שלה. בו זמנית זה ממש לא הסתדר לה. ההגדרה ל"אמא טובה" היא אינדבידואלית ויש לה אינספור פרשנויות. כאמא צעירה, אני תוהה מה כוללת ההגדרה "להיות עם הילדים שלך?" מה נחשב "טיפול מסור" בהם? כמה שעות זה מספיק כדי למלא את המנה האידאלית של יחס הורה ילד? והאם זמן הוא בכלל פרמטר?

אני שקועה עד הצוואר בעבודה רוב הזמן, וגם שעות העבודה הנוכחיות לא מספיקות לי כדי להכיל את כל המשימות המצוינות לי בלו"ז. בהתחלה עבדתי כל יום מהבוקר עד ארבע וחצי, בהמשך הוספתי עוד יום של עבודה עד שבע בערב ובקרוב מאוד יצטרף אליו יום ארוך נוסף. אני עצמאית, ונכון שזה אולי קצת אחרת מעבודה כשכירה מבחינת ההשקעה הנדרשת, אבל האמנם? יש לי הרגשה שמישהי שמתפקדת כמנכ"ל/סמנכ"ל/תפקיד בכיר אחר, נדרשת גם היא לעבוד לא פחות. עד כאן מבחינת הכמות, ומה לגבי השעות? השותפה שלי מתגמשת אתי כמה שאפשר ומכילה את העובדה שאני אמא, אבל אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחילה כל יום ממש מוקדם יותר ומוותרת על ימים של עבודה ארוכה. מבחינתה, גם ככה היא מתחילה את העבודה כמה רגעים לפני מה שמקובל בשוק העבודה. ואני אוהבת את העבודה שלי. לא הייתי רוצה להיות עקרת בית וגם לא לעבוד בחצי משרה. אז אני מקבלת את העובדה שהעולם לא יכול להתקפל על פי מה שמתאים לי. כולנו צריכות להבין שגם כשאת עובדת בעבודה שאוהבת אמהות, את לא לבד. את לא יכולה לקבל את כל מה שאת רוצה, וצריכה להבין שהגמישות המוצעת לך היא בעצם המון.

מהצד השני של הקריירה, נמצא הבית. אני שמה לרגע בצד את עצמי ואת העובדה שכמעט כל יום אני משלימה שעות עבודה אחרי שהאפרוחה הולכת לישון, ובוחרת להתרכז במה אנחנו מספיקות בשעות הערות שלה. כאמור, שלושה ימים אנחנו מבלות יחד מארבע וחצי, כאשר בשבע מצטרף בנזוגי לחגיגת ארוחת הערב והמקלחת, ומתפקד בה כשחקן הראשי. האם זה מספיק? מי קובע? לא מזמן התלוננתי בפניו שרוב הזמן אנחנו מתפקדים כהורים גרושים- הלו"ז שלנו בנוי טלאים על טלאים, משמרות והחלפות- יום אחד אני הולכת לאימון בשבע, יום אחר הוא חוזר מאוחר כי הוא הולך ללימודים, לפעמים גם בבוקר אנחנו חולקים את משמרת הערות. להתראות ספונטניות, שלום בירוקרטיות ותיאומים.

יכול להיות שהזמן שלי עם האפרוחה מצומצם, אבל הוא בהחלט איכותי: בסופי שבוע אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר שלושתנו ביחד. בימים כתיקונם, בשבוע העבודה, אנחנו הולכות לפארק ולים וגם כשאנחנו סתם בבית אני מאה אחוז איתה. אחרי יום ארוך של עבודה אני מאוד מתגעגעת, וביני לביני, מקוה שכשהיא תהיה גדולה יותר, התנאים והשוק ישתנו ואוכל לעבוד פחות.

אולי מישהי אחרת היתה סופרת את השעות שלי בעבודה וחושבת שהן מגדירות אותי כאמא טובה פחות, אבל אני חושבת אחרת. התחושה שאני מקבלת בזמן שאני מפתחת קריירה, העובדה שאני יוצרת, שאני לומדת, שאני עוזרת לאחרים במציאת העבודה שלהם, הופכת אותי לבן אדם מאושר יותר, ולכן, בעיני, גם לאמא טובה יותר. מארי אן סלוטר מבקשת בכתבה "להפריך את ההאדרה של שעות העבודה הארוכות, שנתפשות כיום כתנאי הכרחי להצלחה וסימן לרצינות". ברגע שזה יקרה והשוק כולו יתאים את עצמו למי שרוצה איזון בין הבית לקריירה, החיים של כולנו יהיו מושלמים. אני מרגישה שאנחנו בדרך לשם, שזה עוד יקרה ומתחיל לקרות לאט, בשלבים. מאמינה באמת שהסבלנות משתלמת ו- jobs4mom מוכיח שאנחנו בדרך הנכונה.


סרט טוב!

כתבה: נעה יעקובוביץ

בשבוע שעבר לקחתי את האפרוחה לסרט הראשון שלה. לא בטוחה שחשבתי שזה יקרה כל כך מוקדם, אבל תפוז ארגנה הקרנה מיוחדת של הסרט "הפיה לילי וחד הקרן" לאמהות בלוגריות, אז היה קשה לי לסרב. אם יש משהו שאני נהנית ממנו לאחרונה, זה לפגוש אמהות חדשות.

כמעט בת שנתיים, הימרתי שתחזיק מעמד 5-10 דקות ולהפתעתי הסבלנות שלה משכה אותה 40 דקות שלמות. יכול להיות שהיתה זו האנימציה הצבעונית המקסימה, יכול להיות שזה היה המעמד של ישיבה בקולנוע מול מסך ענק עם עוד עשרות ילדים ויש גם סיכוי הרבה יותר מסביר, שזה היה החטיף שהיא כרסמה במהלך כל 40 הדקות האלה.

הסבר אחרון בהחלט הוא החסך- האפרוחה כמעט לא צופה בטלוויזיה בבית (פה ושם כמה סרטונים על הלפ-טופ, אבל ממש מעט) וחטיפים אנחנו לא מחזיקים. כשראיתי איך היא בוהה בילדים גדולים יותר שיושבים עם פופקורן, שמחתי שהבאתי את הרע במיעוטו (מי אמרה שכנוע עצמי) ליתר בטחון.

האנימציה כאמור, היתה מקסימה ונעימה, העלילה, ממה שהספקתי לראות היתה בסך הכל בסדר גמור, מה גם שאני תמיד שמחה לראות סרט שהגיבורה שלו נשית. כפי שכבר כתבתי על הסרט miss-representation, הבנות (וגם הבנים!) שלנו צופות בטלוויזיה לא מעט שעות מחייהם, וזה משפיע עליהן מאוד, כך שהייתי ממש מתבאסת אם הגיבורה היתה הולכת להציל את העולם כשהיא נעולה בנעלי עקב או מצוידת בחולצת בטן. בכל מקרה, הפיה לילי היתה לבושה לעניין והנהיגה את החברים שלה בחיוך, ואת זה אני מוכנה שהבת שלי תראה. בכיף.

באתי בשביל החוויה של הקטנטנה, אבל בסופו של דבר נהניתי מאוד לשוחח עם האמהות שישבו סביבי על הקריירה שלהן. אמא אחת סיפרה על ראיון עבודה שבו הבוס התפלא איך יכול להיות שהיא לא יכולה להסתדר עם השעות- אמר שלו יש ילדים והוא מסתדר. לשאלתה הכיצד, ענה שאשתו מוציאה את הילדים מהגן. "אז אשתי לא", היא ענתה לו וחשתי גאווה בשם כל האמהות, כמו איזו דודה פולניה.

"עבודה למהנדסות יש ב- jobs4mom?" שאלה אחת האמהות ואני כמעט צעקתי "שלחי קורות חיים עכשיו!" יש עבודה למהנדסות ולמפתחות, לעורכות דין ולמנהלות חשבונות, למנהלות רשתות חברתיות ועוד. וכן, יש גם עבודה מהבית.

"אמא, פיפי!" תם עדכנה אחרי 40 דקות וכמעט גליל שלם של החטיף, ואחר כך כבר לא רצתה לחזור לאולם. אז סליחה שלא נפרדנו כראוי ומקווה שכולכן תמצאו את העבודה הראויה. זאת שאתן רוצות באמת.