5 שאלות שמראיינים שואלים- לכל שאלה תשובה… האומנם?

כתבה: יערית בלומוביץ

אז האם יש לכל שאלה תשובה? ולא סתם תשובה אלא תשובה "נכונה"…?

בריאיונות עבודה ישנן מספר שאלות "פופולאריות" יותר מאחרות. שאלות שאין עליהן תשובה אבסולוטית "נכונה" אחת, אבל כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, הדרך לתשובה- היא החשובה.

בחרתי להראות את הדרך הנכונה ביותר לענות על חמש שאלות שלדעתי יש להן סיכוי גבוה לחזור על עצמן בצורה כזו או אחרת בתהליך חיפוש העבודה.

1. "ספרי לי על עצמך…"

פעמים רבות זוהי בדרך כלל השאלה הפותחת את הריאיון. היא אמורה לאפשר למראיין להכיר אותך בצורה קצת יותר מעמיקה ממה שמצוין בקורות החיים.לעיתים המראיין יעצור לשאול שאלות וייכנס לעומקם של הדברים ולעיתים פשוט יקשיב לסקירה הקצרה שלך.
זוהי בעצם ההזדמנות שלך להציג את עצמך, להבליט את מה שאת מעוניינת להבליט ולתאר את עברך המקצועי. כשאת עונה לשאלה, לא כדאי "להקריא" בעל פה את קורות החיים, אלא לספר אותם כמן סיפור, עם המשכיות ומטרה. חשוב להיות רהוטה ועניינית,לשמור על סדר כרונולוגי ולהיות מסודרת ועקבית. בדרך כלל, כשאת מתארת תפקיד מסוים שמילאת כדאי לציין את שם החברה בה עבדת, הגדרת התפקיד, המרכיבים העיקריים בו והאחריות הנגזרת ממנו. הכוונה היא לא לספר על דברים כגון: איפה גדלת, או מה התחביבים האישיים שלך. שמרי על כיוון מקצועי. אם המראיין יהיה מעוניין לכוון את השיחה לכיוון האישי יותר, הוא כבר ידאג לעשות זאת.

2.   אילו הייתי שואלת את המנהל שלך עלייך, מה הוא היה אומר לי …" לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

רע לי בעבודה!

כתבה: נירית גלר ג'מילי

"אני עוד מעט שנה בתפקיד. האמת היא, שהעבודה הזו היא סיפור של התפשרות. היו לי כמה סיבות שגרמו לי לקבל את התפקיד. ככל שעובר הזמן, אני מבינה יותר ויותר, שעשיתי טעות. לא טוב לי לקום לעבודה, ורע לי להיות בה! ההרגשה הזו מלווה ומציפה אותי גם כשאני חוזרת הביתה למשפחה שלי. אני מתהלכת ממורמרת לא רגועה. אז מה את אומרת שנכון לי לעשות?" – היא שאלה אותי.

זה נכון, שמצב המשק לא מזהיר. זה נכון, שמחפשי עבודה רבים מתקשים למצוא עבודה, ואמהות בפרט. זה נכון, שהמצב הזה מוליד התפשרויות, ולעיתים התפשרויות גדולות מידי. התפשרויות, שאי אפשר לחיות איתן בשלום לאורך זמן. לקרוא את ההמשך »


כתיבת קורות חיים- 10 טעויות נפוצות

כתבה: ענבל זאב נאור

שנייה לפני שאת שולחת את קורות החיים שלך, בדקי האם קורות החיים שלך נופלים באחד או יותר מן הקריטריונים הבאים:

1. אחת הטעויות הנפוצות וה"חמורות" ביותר היא כתיבה הפוכה של הניסיון התעסוקתי שלך. כלומר – הניסיון התעסוקתי האחרון שלך כתוב בתחתית העמוד ודווקא זה שעשית לפני יותר מעשור רשום בראשו. הסיבה שאנו מתחילים מהסוף להתחלה היא כדיי למשוך את הקורא למידע שהינו הכי רלוונטי. לא בטוח שהמגייס ימשיך לקרוא את כל המסמך שלך וחשוב שדווקא המידע הרלוונטי והחשוב הוא זה שיעבור.

2. קורות החיים שלכן חייבים להיכתב רק לאחר שהחלטתן מהו התחום המקצועי שבו אתן מעוניינות. קורות חיים חייבים להתכוונן אל תחום זה.  קורות חיים שאינם מכווני מטרה לא יצליחו להעביר את המסר המדויק בעבור המגייס. אתן חושקות ביותר מתחום אחד? במקרה הזה עליכן להכין קורות חיים בעבור כל תחום ותחום, קצת מייאש אך שווה את המאמץ.

3. נכון שחשוב לכתוב קורות חיים ממוקדי מטרה ולא ארוכים אך, חוסר פירוט לגביי התפקידים שביצעת או פרטים רלוונטיים אחרים, עשויים לפגוע בך מאוד. אין זה מספיק שתכתבי רק את "טייטל" התפקיד שלך, הרי "מנהלת מכירות" בחברה אחת אינה בהכרח עושה את אותו התפקיד אשר "מנהלת מכירות" עושה בחברה אחרת. חשוב שמי שיקרא את קורות החיים שלך ידע בדיוק מה עשית ובמה את טובה.

4. ומנגד יש את אלו שמפרטים יתר על המידה ויוצרים עומס רב. זכרי שאת אמורה  לגרום לקורא לרצות לקרוא את המסמך שלך ולא לעייף אותו בדרך. מעבר לכך, השאירי לקורא מקום לסקרנות על מנת שיזמן אותך  להמשך תהליך. הקפידי להיות תמציתית וממוקדת.

5. אורך קורות החיים שלך אמור להיות עמוד אחד אך, לא תמיד זה אפשרי! רצוי מאוד שתצליחי להכניס אתכל המידע החשוב לעמוד אחד כיוון שסביר להניח ששאר העמודים פשוט לא יקראו. מעבר לכך הרבה מן המראיינים מדפיסים את קורות החיים ולא תמיד שמים לב שיש המשך לעמוד הראשון. אם לא הצלחת לצמצם את קורות החיים לכדיי עמוד, הקפידי כי המידע החשוב והחיוני לתפקיד שבו את מעוניינת יופיע בעמוד הראשון. זכרי שלא תמיד זה רלוונטי לציין את כל מקומות העבודה הקודמים שלך. (למשל אם יש לך ניסיון תעסוקתי של למעלה 20 שנה לא בטוח שיהיה כדאי שתצייני את העבודה הזמנית שעשית לאחר הצבא).

6. נסעת לטיול? יצאת לחופשת לידה ארוכה? סתם החלטת לא לעבוד תקופה? נוצרו לכם "חורים" בקורות החיים. ישנן מספר טכניקות "לטשטש" את הפערים הללו וכל זאת מבלי לשקר, יש לבחון כל מקרה לגופו של עניין (אני מאוד  ממליצה שלא לשקר בקורות החיים!!! אבל זה כבר לפוסט אחר).

7. חוסר יציבות, זהו אחד הפרמטרים הראשונים שבודק המגייס כאשר הוא בוחן את קורות החיים שלך, הרי כל מעסיק רוצה עובד שיישאר אצלו לטווח הארוך. אם יצא לך לדלג בין עבודות או לעבוד רק תקופות קצרות במקומות עבודה שונים, כדאי שקורות החיים יסבירו למה. אם עבדת במשרה זמנית צייני זאת, אם זאת הייתה משרה נוחה כל עוד למדת, צייני זאת. אם עבדת פרק זמן מאוד קצר, ייתכן שלא רצוי שתרשמי זאת בכלל. רצוי שלא לכתוב בקורות החיים את זמן העסקה בחודשים אלא בשנים.

8. ייתכן ועסקת במהלך חייך במספר רב של תחומים, בעינייך הדבר מעיד עלייך כי הינך בעלת כישורים רבים – ואת צודקת. בעיני המגייס הדבר עשוי להתפרש דווקא כחיסרון, ומדוע? המעבר בין תחום לתחום עשוי להתפרש שוב כחוסר יציבות, הקפיצות הללו עשויות לרמז שאינך יודעת מהו בדיוק כיוונך המקצועי. חשוב למצוא את ה"חוט" המקשר בכל התחומים בהם עסקת, זה שמחבר אותך גם אל אותו תחום שבו את חפצה כעת, אם תציגי זאת נכון, תוכלי להעביר למגייס את המסר שריבוי התחומים שלך הוא אכן יתרון עבורו.

9. אי סדר עיצובי– סדר במסמך חשוב לא רק לאסתטיקה אלא  גם  תורם למיקוד הקורא והסטתו לדברים החשובים לך. הקפידי על גופן אחיד, רווח קבוע בין פסקאות, תחילת שורות אחידה והדגשת פרטים חשובים בבולד.

10. ישנם אנשים שמרגישים כי קורות החיים אינם מספרים מספיק אודותיהם ואז הם בוחרים להכניס מידע שאינו רלוונטי. מהו מידע כזה? למשל, שם חיית המחמד שלך או אפילו שם בית הספר היסודי שבו למדת (כן, כבר נתקלתי גם בזה). מידע לא רלוונטי הוא מידע שלא חשוב למגייס לדעת על מנת לקבל אותך/לא לקבל אותך לתפקיד.  אם זאת, כן  חשוב שתקפידי על אמירה אישית בקורות החיים שלך. אמירה אישית יכולה להתבטא בציטוט קצר (!) של האני מאמין שלך או בעיצוב מיוחד שתעשי למסמך או כל כיוון יצירתי אחר.

לסיכום, קורות החיים שלך הם הרושם הראשוני שתיצרי בעיני המעסיק, ייתכן ולא תזכי שוב להזדמנות כזו, בדקי היטב את מסמך קורות החיים שלך לפני שאת שולחת אותם.
אני כאן עבורך! שיהיה בהצלחה!
ענבל זאב – נאור
אימון, ייעוץ וליווי למחפשי עבודה.


ללדת בשביל אישה אחרת

צילום: נועה איזנשטט

פונדקאות אמנם אינה עבודה במובן ה"קלאסי", אך זה מעשה שיכולות לעשות רק נשים שחוו היריון, לידה ואמהות.

כמו כן, מדובר במעשה מעצים ובנתינה גדולה מעין כמותה, אשר יש תמורה (רגשית וכספית) בצידם וניתן לשלב זאת יחד עם עבודה נוספת או במקומה.

אלירז זר אביב החליטה לקחת על עצמה את העבודה יוצאת הדופן הזו. היא משתפת אותנו בחוויה שעברה.

מיומנה של אם פונדקאית.

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

ללדת בשביל אישה אחרת

מאת: ‏אלירז זר-אביב ׀ דולה ומדריכת הכנה ללידה

יש לי חלום.

שפונדקאות תהפוך להיות תהליך עוצמתי ומעצים לשני הצדדים, שאנשים יבחרו להקשיב וישנו את דעתם על פונדקאות, ושהסיפור הזה יפתח פתח לנשים חזקות, עצמאיות ואינטליגנטיות לבחור בתהליך הזה. כי הנתינה הזו היא ההיפך הגמור מניצול וחולשה. הנתינה הזו היא כח, עצמה, חסד, חמלה ואהבה.

מאז שילדתי את בנם של ר' וט' המקסימים, פונים אלי זוגות רבים המצפים לילד ונשים המתעניינות בתהליך. עד שהפכתי לפונדקאית, לא הבנתי את החשיבות העצומה של התהליך הזה, ודעת הקהל על פונדקאות לא ממש הוסיפה. היום, בסיומו של מסע מופלא, אני רואה שליחות בלפרסם את הסיפור שלנו- עבור זוגות שבדרך, ועבור נשים שבסתר ליבן רוצות אך חוששות להיות פונדקאיות. אשמח אם תעבירו הלאה- אולי דרך השיתוף שלכם, עוד זוג ימצא את הפיה הטובה שלו.

סיפור לידה

"גם צ'לנית וגם ילדה בלידה טבעית". אלה כל הפרטים שהייתי צריכה לקבל מעינב על ר', כדי לדעת שעם אישה כזו אני רוצה לעבור את תהליך הפונדקאות.

קבענו פגישת הכרות אצלי בבית והתמקמנו בקליניקה – תוך כדי הפגישה הבנתי שבעצם הכנסתי אותם למקום שעלול להיות רגיש מבחינתם, בהתחשב בכך שתמונות של יולדות ותינוקות שליוויתי בלידות, תלויות מסביבנו. אבל הם הפתיעו בתגובה אופטימית, של אנשים שלא שקועים ברחמים עצמיים, לא מנסים לגרור אותי למערבולת הקושי שלהם, אלא יוצרים איתי קשר נקי וראשוני ומשאירים את כל היתר מאחור.

בימים שלאחר קבלת אישור הועדה לפונדקאות, מצאתי את עצמי עם בטן מתהפכת, מנסה להפנים שאני הולכת להיות פונדקאית, שוקלת לברוח, כועסת על עצמי שחושבת על זה, ואז מבינה שפשוט, כמו שקורה בחיי תמיד, יותר מידי דברים קורים כאן יחד. לקרוא את ההמשך »


רוצה עבודה נורמלית!

אמא שביקשה לשתף ולהישאר אנונימית:

 

חורה לי. שלא לומר חרא לי. אני אמא. לילד אחד (בינתיים). בן שלוש.

גרה "בפריפריה" (ליד נתניה). לדאבוני אין לי מקצוע. יש לי תואר. ראשון וגם שני אפילו. אבל אין לי מקצוע. לימודי מדעי המדינה זה לא מקצוע. יש לי נסיון רב שנים בעבודה אדמיניסטרטיבית ומזכירות כזו או אחרת. אבל אין לי מה לעשות עם זה!

אני קוראת כאן כל החודש על האמהות ש"עושות את זה", עובדות, קרייריסטיות, משלבות עובדה ובית וכו' וכו'. אני קוראת את כל הטיפים והרעיונות לראיונות ותלבושות וקורות חיים וחיפושים. אבל אין לי מה לעשות עם זה! לקרוא את ההמשך »


אמא טריה בראיונות עבודה

פוסט של אמא מ- jobs4mom: מיכל רוזן

 

פעם, בשביל למצוא עבודה, הייתי רק צריכה לחייך ולהרשים עם הקורות חיים שלי. היום, זה כבר לא כזה פשוט. היום אני אמא.
אני לא מאלה שמפרסמות בקורות החיים שלי בת כמה אני, איפה אני גרה, ושאני נשואה פלוס
אחד. מבחינתי זה לא רלוונטי, ולא אמור להיות רלוונטי למעסיק, במיוחד כאשר ראיונות
העבודה שאני הולכת אליהם הם למשרות חלקיות, שהעבודה היא עד השעה 14 מקסימום.
ובאמת שאני לא מבינה מה הצורך של מעסיקים לדעת על חיי האישיים? אני גם לא כל כך
בטוחה שזה חוקי שישאלו אותי שאלות כמו "איך תגיעי לעבודה?" ו "איפה הילד יהיה
כשתעבדי?" זה קצת מרתיח אותי כששואלים אותי את זה, ולמרות זאת אני מנסה להישאר
רגועה ולא לענות להם "אני אגיע במטוס, ואת הילד אשאיר בבית עם הכלבים" .
תשובה מגוחכת לשאלות מגוחכות. לקרוא את ההמשך »


שנמוך של השנמוך

מייל מאמא. לא נגענו:

אתן שם, ב"עבודות שאוהבות אמהות", עושות עבודת קודש. אני עוקבת אחריכן בפייסבוק, מחפשת עבודות באתר.

לא אוהבת חשיפה ולכן ביקשתי לא להזדהות.

זאת אני:

מילא אמא, אבל אמא שמתקרבת לחמישים.. נורא ואיום.
עדיין עם ילדה די קטנה בבית, בת כמעט תשע… מזעזע.
אם יחידנית… אמיתית, ללא בעל… שומו שמיים.

לפני כעשרים וחמש שנים התחלתי לעבוד. ממש מלמטה. עם קצת מזל וגם קצת כשרון, טיפסתי במעלה ההר ועברתי כמה מקומות הקשורים ביניהם בצורה כלשהי, בפרגון מלא ואישור הממונים עלי. עבדתי ימים כלילות והשקעתי את נשמתי ב"פיתוח הקריירה". הרווחתי יפה ולא היו לי תלונות.

המקום האחרון שבו עבדתי נסגר.
הזדמנות נפלאה לקצת חופש ואחריו, שינסתי מתניים והלכתי לי לחפש עבודה בידיעה ברורה שממש יחטפו אותי :).

עם למעלה מעשרים שנות נסיון בתפקיד די בכיר בהי-טק (לא תפקיד הנדסי אלא תפעולי), מצויידת בנתוני האישיים, יצאתי לחפש עבודה.
לא הסתרתי כלום בקורות החיים. פירטתי את כל התחומים בהם עסקתי,
צעירה לגמרי ברוחי, עם נסיון בעבודה, נסיון חיים ויכולות אישיות ומקצועיות גבוהות… חשבתי, בתמימותי, שהנתונים רק ישחקו לטובתי.

עבר זמן ולא מצאתי ואז מישהי מחברת השמה מכובדת העירה את תשומת ליבי ל"בעיית הגיל" הכרונולוגי שלי וגם לעובדה שאני over qualified לרוב המשרות המוצעות בשוק.
היא הסבירה לי שהזמנים עכשיו אחרים ושאני רק יכולה לחלום על משכורת כמו שקיבלתי.
היא לימדה אותי מילה שהיתה חדשה אז עבורי – "שנמוך". מילה יפה לשקר, אבל כנראה הכרחית.
הבנתי, הפנמתי ושנמכתי את קורות החיים שלי, אבל כל בר דעת עדיין יכול היה לצאת ולחשב את גילי. פחות או יותר.

אז שנמכתי קצת. ממנהלת הפכתי לעובדת רגילה. מאחראית על המון תחומים הפכתי לפחות אחראית.
נאדה. גורנישט. כלום.
לא קיבלתי תגובות כלל.

אז שנמכתי שוב. מחקתי תאריכים שמסגירים את גילי, הורדתי לי איזה מקום עבודה אחד או שניים,
הורדתי כמה שנים מהחיים והתחלתי ממש "לתפור" קורות חיים לכל משרה מבוקשת.

התמחיתי כבר בקודי פרסום המשרות:
משרה מלאה – פירושה חוסר גמישות והתגייסות לעבודה סביב השעון.
משרה חלקית – פירושה שתעבדי פחות שעה בלבד אבל תקבלי חצי משכורת.
משרה לצעירים – זו משרה לצעירים. כאלה שיכולים לעבוד בלילה גם ולהסתדר עם 23 ש"ח לשעה.
משרה מהבית – פירושה בד"כ שווק רשתי או משהו דומה.
משרה גמישה – פירושה שאת צריכה להיות גמישה ולהישאר ככל הנדרש.
דרוש עובד עם המון ידע ונסיון בהמון תחומים… מקסימום 1-2 שנים – פירושו שמתכוונים לשלם ממש ממש מעט ולא רוצים מישהו שבאמת יש לו את הידע והנסיון.

יש עוד אבל לא נחפור כאן (משתדלת).

בסדר. הבנתי כבר מזמן. הזמנים השתנו ואני לא הולכת ונעשית צעירה יותר. המצב במשק גרוע ולא אקבל משכורת שמנה, אבל אני רוצה לעבוד גם בפחות.
הרבה פחות.
העיקר לצאת ולעבוד. לשלם את המשכנתא, להסתדר עם מה שיש ולא לחשוב איך אני מוכרת את הבית שלי בקרוב רק כדי להמשיך לחיות.

מעולם לא לקחתי דבר מהמדינה (גם אם יש כאלה שחושבים שמשפחות יחידניות שואבות להם כסף מהכיס הפרטי שלהם).
לא ניגשתי ללשכת הרווחה.
לא ביקשתי השלמת הכנסה.

ושוב שנמכתי.

רינג רינג. הטלפון צלצל ומקום עבודה מתעניין היה על הקו.
כולי התרגשות אמיתית שהצליח לי.

אחרי שיחה קצרה, הגעתי לראיון ראשון.
היה לא קל לראות את הפרצוף המאוכזב של המראיין, ובכל זאת, הצלחתי להרשים אותו איכשהו ונותרתי במערכה מול מתמודד זכר, בעל פחות שנות נסיון ממני, כנראה מאד מוכשר וצעיר יותר ועם אשה בבית שיכולה להשאר עם הילדים.
שאלו אותי לגבי שעות עבודה ואמרתי שאין שום בעיה.
"איך תסתדרי עם הילדה?"
"אסתדר ללא בעיה" אמרתי.
הודיעו לי שנשארנו שני מועמדים ושהם מתלבטים.
הגעתי לראיון אחרון.
לאחר מספר ימים הודיעו לי שהמועמד השני התקבל.
"החלטנו לגייס את המועמד השני".
"חבל לי לשמוע, אבל אפשר לדעת מה הסיבה?"
"הוא אמנם עם פחות נסיון, אבל נראה שיש לו פחות מגבלות"
בלעתי רוק, אמרתי יפה תודה ושלום.

אז שנמכתי את השנמוך.

הפעם הגעתי לראיון והייתי צריכה ממש לשקר לגבי העבר שלי, אבל מה לעשות… את הגיל אי אפשר ממש להסתיר.
המראיינת ממש היתה בהלם. למרות שהתאמתי בדיוק לדרישות המשרה, היא חששה שאני over qualified.
לתשובתי שאני רוצה לעבוד ויכולה לתרום הרבה השיבה לי שבודאי יעבור זמן קצר עד שלא אהיה מרוצה, אבל היא תחשוב ותחזור אלי.
לא חזרה.

היו פה ושם עוד פניות דומות.. אותה אכזבה.. אותו מבט בעיניים (מלווה קצת ברחמים)… מה יש לומר?!

אני מחפשת עבודה כבר שלוש שנים. יכולה ורוצה לעשות כמעט כל עבודה, אבל בכל כוון שאליו אני פונה, אני נתקלת במכשול כזה או אחר.

כנראה שאאלץ עכשיו לשנמך את השנמוך של השנמוך.

רעיונות? מישהו?