לראיין אמא. איך זה מרגיש?

גלמור 2013

כתבה: גל מור

גם אני, כמוך, עוקבת אחר הפוסטים בעמוד הנפלא של "עבודות שאוהבות אמהות".

גם אני, כמוך, קוראת את הסיפורים של אמהות שניגשו לראיון עבודה ונתקלו בשאלות חודרניות, אישיות, חצופות, מעליבות, שלא לומר לא חוקיות בעליל. וגם אני כמוך, נתקפת סלידה, כעס וגם עלבון בשם אותן מרואיינות, נשים-אמהות-אחיות שלי.

בשונה ממך, ביום-יום שלי כמראיינת, כמגייסת, כמאמנת קריירה, אני רואה גם את הצד השני והיום אשקף לך אותו, שכן לדעת מה עובר בראש של האחר זה יתרון עצום בכל דיאלוג.

נעים מאוד, שמי גל מור ואני מנהלת משאבי אנוש ויועצת לניהול קריירה, מטפלת בכל נושא המשאב האנושי במגוון חברות ברחבי הארץ, מייעצת, מאמנת ומלווה מועמדים בתהליך מציאת דרך מקצועית ומשרה.

 כשמישהי כותבת שהיא ניגשה לראיון עבודה והמראיין או המראיינת שואלים (מצטטת מפוסט של אנונימית): "אז יש לך תינוקת בבית, אני מניחה שעוד ילדים זה על הפרק. מתי את מתכננת להיכנס שוב להיריון? ואיך את בהיריון שלך- עובדת או מוציאה הרבה ימי מחלה? אנחנו רוצים שלא תיכנסי להיריון לפחות שנה וחצי!"

מיד כולנו מרגישות מותקפות אישית. מיד אנו נזעקות ש"זה לא חוקי!", מאחלות לאותה מראיינת שלל איחולי קארמה ומרגישות שהנה, שוב, זה פשוט לא פייר, מפלים אותנו כי אנחנו אמהות.

כן, למרה הצער, אמהות אינה הסטטוס הכי מזהיר בקריירה היום.

 כולנו חווינו  את "תופעות הלוואי" של האמהות על בשרנו מיום שהפכנו לאמא ורצינו לחיות ולא רק בין כותלי המשרד. ועדיין, יש גם צד נוסף למטבע. וזה צד שהייתי רוצה שתקחי בחשבון כשאת ניגשת לראיון בפעם הבאה.

ראשית, חשוב להדגיש כי מראיינים רבים אינם מראיינים מקצועיים. מדובר במנהלים ישירים או מנהלים בחברות קטנות בהן אין משאבי אנוש או פונקציה מגייסת, הם אינם יודעים מה החוק אומר בדיוק וגם אין להם כלים מקצועיים או הכשרה לערוך ראיון.

אפשר לזהות אותם די בקלות:

מרגע שנכנסת לראיון, הם רוצים לדעת כמה שיותר מהר אם את מתאימה להם, כי חבל על הזמן… איך הם עושים את זה?

הם שואלים דוגרי את מה שמעניין אותם, מה שחשוב להם, מה שמפריע להם, את מה שהם נכוו אתו בעבר. הם לא "עוטפים" את השאלות כמו מנהלי גיוס מנוסים, שיודעים לקבל תשובה לכל שאלה מבלי לתת למרואיינת תחושה לא נוחה.

לא נעים לשבת מול מראיין (גרוע לא פחות אפילו לחוות את זה מאשה-מראיינת, אבל ברשותך אכתוב כאן בלשון זכר מטעמי נוחות) ולהישאל שאלות כאלה. גם כך ראיון הוא סיטואציה מתוחה ועליה מתווספת מבוכה, תדהמה (לא ציפית לשאלות כאלה) ולעתים גם חוסר יכולת להגיב.

אז מה בכל זאת אני מציעה?

קודם כל, להתכונן לכל ראיון. ולהתכונן לכל שאלה.

בודאי כשאת אמא, את יודעת מה "גבולות הגזרה" שלך, מתי את מתחילה לעבוד, מתי את צריכה לסיים כדי להספיק לאסוף מהגן, מתי יש לך עזרה ואת יכולה להישאר עד מאוחר, נכון? תתכונני.

לא זורמים בראיון. מתכוננים.  (*במסגרת היעוץ שלי אני עורכת הכנה לראיונות עבודה, ביחד נתכונן לשאלות המכשילות, המביכות, נכין תשובות שלא תיתפסי ללא מילים).

 מה עוד? היכנסי לנעלי המראיין שמולך. הביני אותו.

לא זימנו אותך סתם כדי לבזבז את זמנך (וזמנם).

האינטרס של המראיין למצוא את העובדת שהכי מתאימה לו ולעסק ולא להמשך לפרסם ולראיין ולתאם… זו נקודת המוצא.

יכול להיות שאת עובדת חרוצה, נאמנה, לויאלית, הרבה יותר מוצלחת ומהירה כאמא מאשר כל רווקה שתישאר עד שמונה בערב, נכון?

אבל גם את, כמוני, יודעת שיש ויש… כמו שיש עובדים כאלה ועובדים כאלה, אז גם בעבודת נשים:

מכירה את האשה שנכנסה להריון ולמרות שהכל בסדר בכ"ז מתנהגת כאילו זו מחלה? מנצלת כל בדיקה ליום מחלה מלא? קמה לאכול כל רבע שעה כי היא חלשה? את האמא שיוצאת לעבוד אבל בכל שניה שהיא בעבודה היא רק רוצות ללכת הביתה? ואולי את זו שעובדת אתך אבל בסוף את נתקעת עם כל העבודה כי היא לא ממש מתפקדת?

לאלה אני מתכוונת. ולכי תדעי את מי הבוס העתידי שלך פגש בעבר.

הייתי בהריון (פעמיים עד כה).

גם אני חוויתי עייפות, חולשה, בחילות, נפיחות, כובד, כאבי גב. אבל עדיין, מקום העבודה שלי הוא לא הספה בבית. הבוס שלי הוא לא בן זוגי שחייב (גם על זה יש חילוקי דעות אבל זה כבר למאמר אחר…) לשמוע כמה קשה ולקבל את זה. זה מקום עבודה. לשם כך התחברנו: אני עובדת, הוא משלם.

והנה סיפור מהשטח:

באחת החברות בהן אני מטפלת קלטו מזכירה אישית למשרת אם עם שעות נוחות במיוחד.

מדובר בבחורה בשנות ה-30, אמא לילדה בת 3. עשתה רושם טוב, ההמלצות היו טובות, אמרה שהילדה בגן ויש סידור.

נקלטה לעבודה ולאחר שבוע סיפרה שהיא בהריון. החברה לא ראתה בהכרזה בעיה (הבחורה טענה שלא ידעה) כי מרבית העובדות החברה הינן נשים צעירות ואמהות.

בשבוע השני לעבודה ולאחר ההכרזה הגיעה פעמיים באיחור של כמה שעות בגין חולשה (שלחה סמס למנהל הישיר בבוקר).

מרגע שידעה שהיא בהריון, קמה לשירותים מס' פעמים בשעה, יצאה לאכול/קפה/נשנוש אחת לשעתיים (לא, אני לא מגזימה, אני הראשונה לגונן על העובדות שלי, אבל זה היה באמת מוגזם והיא אפילו אימתה את זה בשיחתי עימה).

בשבוע השלישי הילדה היתה חולה והיא נשארה אתה בבית יומיים, כי בן זוגה "עובד" (והיא מה?).

אז תגידי לי: "מה היא יכולה לעשות? הילדה חולה, מי יישאר אתה? היא בהריון, השלפוחית שלה קטנה, היא רעבה, היא צמאה.."

ואני אענה שהכל טוב ויפה והגיוני ומובן, אבל מה לגבי מעסיק ששכר עובדת לטובת תפוקה שאינה מסופקת? שמשלם למישהי על חודש עבודה מתוכו היא עבדה בפועל משמעותית פחות.

את יכולה להבין גם את הצד שלו? ועכשיו אם הוא יפטר אותה (והחוק מאפשר הרי), זה לא נעים, זה לא נראה לעניין, זה בגלל שהיא בהריון, נכון?

מנהל כזה, בגיוס הבא, ישאל את כל השאלות הלא חוקיות והלא נעימות, כדי להימנע מלחוות שוב את מה שחווה עם אותה עובדת. שני צדדים למטבע, כבר אמרתי?

כשאת יושבת מול מראיין, האמהות שלך אינה קשורה לעבודה ולתפקוד שלך בה.

כשאת הולכת לראיון, לכי במיטבך,

ספרי על עצמך (מבחינה מקצועית קודם כל),

הדגישי מה את מביאה אתך לתפקיד,

מה היתרון שלך,

למה את תהיי טובה לתפקיד,

תתכונני לזה.

בהצלחה!

הכותבת היא מנהלת משאבי אנוש ויועצת לניהול קריירה


11 תגובות on “לראיין אמא. איך זה מרגיש?”

  1. הריונית בלי עבודה הגיב:

    תודה! עד עכשיו לא הבנתי את הצד השני אבל אחרי שקראתי את הכתבה שלך אני מתחילה להבין קצת יותר. לא קל גם למראיינים ולבוסים איתנו ועם כל ההריונות שלנו 🙂
    הקטע שיש לי בעיה, בהריון האחרון שלי הייתי כל הזמן מאוד חלשה, התעלפתי לא מעט פעמים וגם הייתי חייבת ללכת לשירותים בערך 3 פעמים בשעה. עכשיו, כשאני לא בהריון אני מבינה שממש הגזמתי וזה בטח היה הורמונים וזה, אבל אני זוכרת שבזמן שהייתי בהריון זה ממש הרגיש לי אמיתי כל הקטע ההיסטרי הזה.
    אז הבנתי שאולי עדיף שלא אחפש עבודה עד שאסיים את ההריונות שלי. מספיק שבעלי צריך לסבול אותי כל 9 החודשים האלה, לא מגיע גם לבוס שלי. חחחחחחחחחחחחחחחח.
    אבל כל הזמן יש כל מיני פמיניסטיות מעצבנות שמנסות להכניס לי שטויות לראש, שזה לא פייר וכאלה.
    מה את חושבת? לוותר על חיפוש עבודה? אולי אני בכלל צריכה לחשוב מחוץ לקופסה ולבוא לעבודה עם חיתול למבוגרים נגיד? אני משערת שזה יעזור קצת.

  2. מלי הגיב:

    היי גל, אהבתי מאוד מה שכתבת.
    לאחר שקראתי את זה – זה פשוט עוזר להוריד מהמתח ומההיסטריה של ה"שאלות החוצפניות והלא חוקיות" שיש בראיונות ובאמת להבין מאין הן מגיעות ולדעת להתכונן אליהן! אני מניחה שרוב הנשים שהיו מתייחסות למצב, היו ממשיכות לציין כמה שהמצב הזה בלתי נסבל ולא הגיוני במקום באמת למצוא פיתרון או הסבר ראציונלי.
    שאפו על הגישה האחרת!

  3. גל הגיב:

    הריונית-ללא-עבודה שלום,
    מטרת הפוסט היתה לעורר דיון (שיערך ברביעי, את מוזמנת) במה שקורה ומה ניתן לעשות כדי לשנות.
    אבל אפשר גם להיות ציניות, להמשיך להתלונן, מניסיוני זה פחות יעיל…
    שבוע טוב ונינוח 🙂

  4. בחופשת לידה הגיב:

    השאלה היא – ואני מכוונת אותה אלייך ככתובת המאמר ובעלת ניסיון בתחום- מה עושים? האם את עונה שאת רוצה עוד? משקרת "שסגרת את הבסטה"? מבטיחה שלעולם לא תעדרי מהעבודה בגלל הילדים? כי עם כמה שיש "סידור" ועם כמה שבן הזוג לוקח על עצמו, אף אחת או אחד לא יכול להבטיח 100% נוכחות.
    התחושה היא שכל עוד את אמא את מגיעה מעמדת נחיתות, צריכה להתפשר על שכר ותנאים, לפעמים לוותר לחלוטין על מקצוע – כי את לא "שווה" כמו רווקה…
    וזו תחושה מאוד קשה
    כאשה שמתחילה לחפש עבודה מעמדת "אמא" – אני מאוד חרדה לעתידי המקצועי והתעסוקתי

  5. הריונית בלי עבודה הגיב:

    סליחה על הציניות, רק שלא ממש הבנתי מה את מציעה לעשות כדי לשנות את המצב. כלומר חוץ מלהגיד לנו להפסיק להתלונן.
    אם שואלים אותנו שאלות לא חוקיות (!) בראיון עבודה, מה שאת ממליצה הוא להתעלם מהעבירה על החוק ובמקום זה פשוט להפסיק להתלונן ולהבין את הצד שמפר את החוק.
    ואם יש לנו הריון קשה ואנו חוות חולשה שמונעת מאיתנו להגיע לעבודה / נפילות סוכר / צורך להשתין כל רבע שעה אז את פשוט אומרת ש"זה מוגזם" ואומרת לנו שוב שעלינו להפסיק להתלונן ושבנוסף, אנו, ההריוניות הקשות, אשמות בתרבות הראיונות השובינסטית הנהוגה בשוק.

    אז בואי אשאל אותך, בלי שום טיפת ציניות, מה אישה שבאמת קשה לה בהריון, שבאמת צריכה פיפי כל רבע שעה, שבאמת יש לה נפילות סוכר וחשה ברע. מה היא אמורה לעשות?

    תתביישי לך.

  6. עינב הגיב:

    האמת? לא לא מבינה… יש נשים שעבורן הריו הוא מחלה. בשביל זה יש ימי מחלה ושמירת הריון. ויש דברים שלא הולכים כמתוכנן
    זה שמישהי היתה לא עניינית לא אומר ש-2 ימי מחלה הם משהו שמעסיק ממוצע לא יכול לעמוד בו

  7. גל הגיב:

    הפוסט הוא פרומו לדיון שיערך מחר (רביעי) ובו גם ינתנו הצעות לתשובות לשאלות כאלה או למצבים של מחלה בהריון.
    אני לא הצעתי "להתקפל" – אני מציעה להכנס לנעלי המראיין ולהיות חכמה. לקבל את העבודה.
    יש מקרים בהם לא יעזור ובהם נצרטך לפעול אחרת, אבל בהחלט נכון לתקשר עם הצד השני בדרך שהוא יבין.
    על זה ננסה לענות מחר בדיון.
    נתראה,
    גל

  8. גל הגיב:

    ומלי, נעים מאוד ותודה על תגובתך.
    זו בדיוק היתה מטרת הפוסט – לתת כיוון ראיה אחר כדי להשיג את המטרה, קרי את העבודה.
    שמחה שכתבת, כי לפעמים הלייקים נבלעים בתוך המון התגובות… 🙂
    תודה,
    גל

  9. אביבה הגיב:

    אני אימא שסיימתי ללדת בת 52 , ומבינה בהחלט על מה את מדברת יש בנות שהריון זה מקום של פינוק ולדעתי הן לא רבות, רוב הבנות הן מבינות עניין לדעתי. היום צריך לשמור על מקום עבודה גם שאת בהריון . הבעיה עם המעסיקים ושוב לדעתי. שנשים צעירות נכנסות להריון ןמגדלות ילדים. ועד שהן מתבגרות והילדים גדלים ויש להן אפשרות לעבוד "ללא הפרעות" . אז לא מקבלים אותם לעבודה כי הם מבוגרות מדיי. אז תגידי לי את מה עדיף???????????? אני באמת באמת לא יודעת ולצערי לא מבינה .

  10. אורלי הגיב:

    היי בנות, אני מבינה מאוד ללבכן, אני אמא חד הורית לתאומים בני 6 וככזו השאלות רבות ובלתי הגיוניות, הכניסה לחיים הפרטים שלי בלתי מובנת, למדתי (לצערי כמובן) לא להעלות את נושא החד הוריות שלי בראיונות ובטח ובטח את נושא האמהות, אני פשוט אורלי בעלת ערך מוסף אני מביאה את המראיין למקום שנוח לי קרי במה אני טובה (בכל למעשה) ולאחר קבלת העבודה בטפסים הרלוונטים אני מוסיפה שאני חד הורית… חבל שכך הדבר אבל על מנת לשרוד כנראה צריך לעקם את האמת.

  11. מאיה הגיב:

    היי גל,

    קראתי את המאמר שלך (והשאלות ותשובות באתר) בעניין רב.

    אני אמא לשניים ועכשיו בהריון שלישי. כל ההריונות שלי היו קשים. עייפות גדולה, בחילות והקאות. בהריון הזה בהחלט יצא לי לאחר כי הרגשתי מאד לא טוב בבוקר, לקחת כ-6-7 ימי מחלה (פרוס), והתפקוד והריכוז שלי מאד נפגעו.

    אני מבינה שיש נשים שההריון לא משפיע עליהם, לצערי אני לא אחת מהם. אני עושה כמיטב יכולתי, אבל אין ספק שבתחילת ההריון העבודה נפגעת. הרבה אני נתקלת במשפט "הריון זה לא מחלה" , אבל זה בהחלט מרגיש כמו מחלה (בהריונות הקודמים התחלתי להרגיש טוב לקראת סוף רביעי ואני מקווה להגיע לזה כבר בהריון זה). חורה לי שמציגים את לקיחת המחלה כפינוק, ו/או ניצול לרעה של המצב. בדיוק בשביל זה נועדו ימי מחלה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s