מה מותר ומה אסור בעבודה? זכותך לדעת

כתבה: עו"ד לאה דולברג, מנהלת קו לזכויות נשים בעבודה

ויצו מפעילה  מזה שנים רבות את קו המידע לזכויות נשים בעבודה ופורום  "זכויות והריון" במסגרת אתר www.starmed.co.il בניהולה של עו"ד לאה דולברג. המענה בקו ניתן ע"י עורכות דין  מתנדבות. לקו ולפורום מגיעות כ-2000 פניות בשנה  בנושאים שונים בתחום דיני עבודה.

ויצו  נותנת מענה ייחודי המשלב מענה טלפוני ופורום שאלות ותשובות באינטרנט.

חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 שייך לקבוצה של חוקי מגן הבאים להבטיח הגנה לעובדים ממגזרים אשר לגביהם המחוקק חושב שאין די הגנה בחוקי העבודה הכלליים.

החוק האמור מסדיר זכויות רבות כמו: חופשת הלידה, הגנה מפני פיטורים בהריון ואחרי לידה, היעדרות מעבודה במהלך ההריון , הארכת חופשת לידה וכד'. לקרוא את ההמשך »


אין כמו אמא

facebook larg pict

על חוויית הגיוס האימהית של אתר “שיפוצים פלוס”, מאת שמול שמחוני

שמי שמול ואני מנהל בשותפות את אתר האינטרנט שיפוצים פלוס המציע רשימה של קבלני שיפוצים טובים, מהטובים בארץ. האתר הוקם בשנת 2010 ע"י שני חבר'ה צעירים, אני אחד מהם. כשהקמנו את האתר לא ידענו לאן הוא יתפתח ובהתחלה אפילו האמנו שנוכל אנו להשתלט על כל העבודה לבדנו. מהר מאוד הבנו שטעינו.

קשה לתפוס כמה עבודה וכמה עזרה צריך כדי לתחזק אתר אינטרנט בגודל שלנו. אז עשינו את הצעד המתבקש וצירפנו לשורותינו עובדים שיעזרו לנו לצמוח.

בשנתיים האחרונות עבדו איתנו כ-7 עובדים ועובדות שונים. על אף שחלקם עבדו במקביל, מדובר בתחלופה גבוהה לכל הדעות. בראיונות הקבלה תמיד אמרנו את אותו המשפט וגם התכוונו לדברים: "אנחנו לא מחפשים עובד לטווח קצר, אנחנו מחפשים מישהו שיגדל איתנו". זו לא קלישאה – באמת חיפשנו את השקט ואת הבטחון שעובד טוב ומסור יכול לספק לטווח הארוך, וגם הצענו תגמול בהתאם. למרות זאת, זה לא הצליח.

מבלי להיכנס לפירוט על כל עובד, אפשר לתייג את כל עובדינו לשעבר כחבר'ה צעירים וטובים עם כוונות טובות. בהתחלה הכל היה נראה מושלם: כל העובדים בני אותו גיל פחות או יותר, ללא מחויבויות שיפגמו בעבודתם, עם המון מקום לצמוח ולהתפתח אצלנו. ומה יכול להיות יותר נוח בשבילם מעבודה נינוחה ולא פיזית, בנוחות של משרד ממוזג ולפעמים גם מהבית. מושלם, לא?

איפה טעינו? לקרוא את ההמשך »


לראיין אמא. איך זה מרגיש?

גלמור 2013

כתבה: גל מור

גם אני, כמוך, עוקבת אחר הפוסטים בעמוד הנפלא של "עבודות שאוהבות אמהות".

גם אני, כמוך, קוראת את הסיפורים של אמהות שניגשו לראיון עבודה ונתקלו בשאלות חודרניות, אישיות, חצופות, מעליבות, שלא לומר לא חוקיות בעליל. וגם אני כמוך, נתקפת סלידה, כעס וגם עלבון בשם אותן מרואיינות, נשים-אמהות-אחיות שלי.

בשונה ממך, ביום-יום שלי כמראיינת, כמגייסת, כמאמנת קריירה, אני רואה גם את הצד השני והיום אשקף לך אותו, שכן לדעת מה עובר בראש של האחר זה יתרון עצום בכל דיאלוג. לקרוא את ההמשך »


אהה…. את אמא?! טוב, אז זה לא יילך

כתבה: לוטם בכר

לא, זו לא התגובה של בחור שהתחיל איתי בפאב וגילה שבפלאפון שלי יש תמונות של ילדה חמודה במקום תמונות שלי עם חברות בביקיני, זו התגובה של לא מעט מראיינים כשהם מגלים שאני צריכה לצאת לפני שקיעת החמה (או צאת הנשמה) כדי לקחת את הבת שלי.

אני לוטם, בת 29, עו"ד במקצועי ואמא. אחרי 3.5 שנות לימודים, שנת התמחות ושנה ניסיון כעורכת דין מסחרית ועם לא מעט מסגרות בהן התנדבתי וצברתי ניסיון, נדמה כי קורות החיים שלי בעצם מכילים מילה אחת :"אמא". לקרוא את ההמשך »


מקסימום תצליחי!

אמא אנונימית משתפת:

"אני אימא ועבדתי מספר שנים בחברות הייטק בתחום התוכנה. 
נהנתי מעבודתי, אולם בשלב מסוים, ניסיתי להוריד את היקף המשרה, דבר אשר הוביל בסוף של עניין להגשת התפטרותי (מיוזמתי המלאה) מהעבודה וחיפוש אחר עבודה חדשה. 
ערכתי בדמיוני רשימה של כל התנאים שאני מחפשת: הייתי מוכנה להתפשר על השכר במידה, אך לא להתפשר על תחום העיסוק המקצועי, מספר השעות השבועיות ועל מרחק הנסיעה מהבית (שהוא נגזרת של שעות העבודה בעיניי). המטרה שלי הייתה להשאר בתחום ולשפר את תנאי העבודה כך שיתאימו לי כאימא ולא לפתוח בקריירה חדשה. לקרוא את ההמשך »


איך אפשר להסתדר ככה?

מייל ששלחה לנו אמא שביקשה לשמור על אנונימיות:

אני אמא לשני ילדים מקסימים הגדולה בת 2.3 והקטן בן שנה. כשהייתי בהריון עם הגדולה מצאתי את עבודת החלומות שלי ולכן כשהיא הייתה בת חודשיים עוד לפני שתמה חופשת הלידה כבר חזרתי לעבודה…
מהר מאוד הבנתי שמה שהתאים לי כשהייתי נטולת ילדים כבר לא כל כך מתאים לי כאמא.
הייתי יוצאת מהבית כשהיא עדיין ישנה ומגיעה רק בערב כדי לתת נשיקה ולהשכיב לישון…
פספסתי חיוך ראשון, מילה ראשונה, צעד ראשון מסיבה בגן … אפילו כשהייתה חולה לא הייתי  לצידה.
כבר בהריון עם השני החלטתי שהפעם יהיה אחרת.
אז עברנו לבית קטן יותר, עברנו לעיר מרוחקת יותר, העברנו את הגדולה מגן פרטי לגן של נעמ"ת והאמנו שככה נצליח לשרוד תקופה ארוכה עם משכורת אחת.

נשארתי עם הקטן בבית 10 חודשים.

בתקופה הזאת הבנו שצריך לצמצם יוצר ממה שחשבנו, ביטלנו כבלים, אינטרנט אין יותר, חופשות ובגדים כבר לא קונים רק מקבלים! גם זה לא עזר- הילד כבר גדול אין מנוס חוזרים לעבודה!!

 

אבל החלטתי  שאני אגיע כל יום בזמן לאסוף אותם ב-15:30 מהגן.

לאחר חיפושים רבים מצאתי משרה מ 7:30 -15:00, אני מרוויחה רבע!!! ממה שהרווחתי לפני אבל לפחות יש  לי זמן איכות עם ילדי. השאלה הראשונה שנשאלתי בראיון היתה: ״את אמא לשני ילדים קטנים מה קורה כשהם חולים?״  עניתי שזה מתחלק ביני לבין בעלי וגם חמותי עוזרת לפעמים…

 

וכך באמת היה, אבל מה? מאז שהילד נכנס לגן הוא כל הזמן חולה שבוע בגן שבועיים בבית. גם אני וגם בעלי כבר ״חטפנו״ על הראש מהמעסיקים שלנו .לבעלי אפילו התקשר המנכ״ל ו"הסביר״ לו שזה תפקידה של האשה להשאר בבית כשהילדים חולים, בנעמ״ת לא מוכנים לזכות אותנו עבור הימים שהילד לא היה בגן, את ההנחה שמגיעה לנו עדיין לא קיבלנו (״כי זה לוקח זמן״), מה שאומר שכרגע המשכורת שלי לא מכסה אפילו את הגנים. כלומר כל חודש עולה לי לצאת לעבודה 2500שקל!!  עשינו חישוב שאם אני מפסיקה לעבוד ונשארת עם הילדים בבית אנחנו חוסכים 6500₪ בחודש!

…. טוב אז ילד שלישי כבר לא יהיה…


רע לי בעבודה!

כתבה: נירית גלר ג'מילי

"אני עוד מעט שנה בתפקיד. האמת היא, שהעבודה הזו היא סיפור של התפשרות. היו לי כמה סיבות שגרמו לי לקבל את התפקיד. ככל שעובר הזמן, אני מבינה יותר ויותר, שעשיתי טעות. לא טוב לי לקום לעבודה, ורע לי להיות בה! ההרגשה הזו מלווה ומציפה אותי גם כשאני חוזרת הביתה למשפחה שלי. אני מתהלכת ממורמרת לא רגועה. אז מה את אומרת שנכון לי לעשות?" – היא שאלה אותי.

זה נכון, שמצב המשק לא מזהיר. זה נכון, שמחפשי עבודה רבים מתקשים למצוא עבודה, ואמהות בפרט. זה נכון, שהמצב הזה מוליד התפשרויות, ולעיתים התפשרויות גדולות מידי. התפשרויות, שאי אפשר לחיות איתן בשלום לאורך זמן. לקרוא את ההמשך »