מה מותר ומה אסור בעבודה? זכותך לדעת

כתבה: עו"ד לאה דולברג, מנהלת קו לזכויות נשים בעבודה

ויצו מפעילה  מזה שנים רבות את קו המידע לזכויות נשים בעבודה ופורום  "זכויות והריון" במסגרת אתר www.starmed.co.il בניהולה של עו"ד לאה דולברג. המענה בקו ניתן ע"י עורכות דין  מתנדבות. לקו ולפורום מגיעות כ-2000 פניות בשנה  בנושאים שונים בתחום דיני עבודה.

ויצו  נותנת מענה ייחודי המשלב מענה טלפוני ופורום שאלות ותשובות באינטרנט.

חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 שייך לקבוצה של חוקי מגן הבאים להבטיח הגנה לעובדים ממגזרים אשר לגביהם המחוקק חושב שאין די הגנה בחוקי העבודה הכלליים.

החוק האמור מסדיר זכויות רבות כמו: חופשת הלידה, הגנה מפני פיטורים בהריון ואחרי לידה, היעדרות מעבודה במהלך ההריון , הארכת חופשת לידה וכד'. לקרוא את ההמשך »


אין כמו אמא

facebook larg pict

על חוויית הגיוס האימהית של אתר “שיפוצים פלוס”, מאת שמול שמחוני

שמי שמול ואני מנהל בשותפות את אתר האינטרנט שיפוצים פלוס המציע רשימה של קבלני שיפוצים טובים, מהטובים בארץ. האתר הוקם בשנת 2010 ע"י שני חבר'ה צעירים, אני אחד מהם. כשהקמנו את האתר לא ידענו לאן הוא יתפתח ובהתחלה אפילו האמנו שנוכל אנו להשתלט על כל העבודה לבדנו. מהר מאוד הבנו שטעינו.

קשה לתפוס כמה עבודה וכמה עזרה צריך כדי לתחזק אתר אינטרנט בגודל שלנו. אז עשינו את הצעד המתבקש וצירפנו לשורותינו עובדים שיעזרו לנו לצמוח.

בשנתיים האחרונות עבדו איתנו כ-7 עובדים ועובדות שונים. על אף שחלקם עבדו במקביל, מדובר בתחלופה גבוהה לכל הדעות. בראיונות הקבלה תמיד אמרנו את אותו המשפט וגם התכוונו לדברים: "אנחנו לא מחפשים עובד לטווח קצר, אנחנו מחפשים מישהו שיגדל איתנו". זו לא קלישאה – באמת חיפשנו את השקט ואת הבטחון שעובד טוב ומסור יכול לספק לטווח הארוך, וגם הצענו תגמול בהתאם. למרות זאת, זה לא הצליח.

מבלי להיכנס לפירוט על כל עובד, אפשר לתייג את כל עובדינו לשעבר כחבר'ה צעירים וטובים עם כוונות טובות. בהתחלה הכל היה נראה מושלם: כל העובדים בני אותו גיל פחות או יותר, ללא מחויבויות שיפגמו בעבודתם, עם המון מקום לצמוח ולהתפתח אצלנו. ומה יכול להיות יותר נוח בשבילם מעבודה נינוחה ולא פיזית, בנוחות של משרד ממוזג ולפעמים גם מהבית. מושלם, לא?

איפה טעינו? לקרוא את ההמשך »


לראיין אמא. איך זה מרגיש?

גלמור 2013

כתבה: גל מור

גם אני, כמוך, עוקבת אחר הפוסטים בעמוד הנפלא של "עבודות שאוהבות אמהות".

גם אני, כמוך, קוראת את הסיפורים של אמהות שניגשו לראיון עבודה ונתקלו בשאלות חודרניות, אישיות, חצופות, מעליבות, שלא לומר לא חוקיות בעליל. וגם אני כמוך, נתקפת סלידה, כעס וגם עלבון בשם אותן מרואיינות, נשים-אמהות-אחיות שלי.

בשונה ממך, ביום-יום שלי כמראיינת, כמגייסת, כמאמנת קריירה, אני רואה גם את הצד השני והיום אשקף לך אותו, שכן לדעת מה עובר בראש של האחר זה יתרון עצום בכל דיאלוג. לקרוא את ההמשך »


אהה…. את אמא?! טוב, אז זה לא יילך

כתבה: לוטם בכר

לא, זו לא התגובה של בחור שהתחיל איתי בפאב וגילה שבפלאפון שלי יש תמונות של ילדה חמודה במקום תמונות שלי עם חברות בביקיני, זו התגובה של לא מעט מראיינים כשהם מגלים שאני צריכה לצאת לפני שקיעת החמה (או צאת הנשמה) כדי לקחת את הבת שלי.

אני לוטם, בת 29, עו"ד במקצועי ואמא. אחרי 3.5 שנות לימודים, שנת התמחות ושנה ניסיון כעורכת דין מסחרית ועם לא מעט מסגרות בהן התנדבתי וצברתי ניסיון, נדמה כי קורות החיים שלי בעצם מכילים מילה אחת :"אמא". לקרוא את ההמשך »


מקסימום תצליחי!

אמא אנונימית משתפת:

"אני אימא ועבדתי מספר שנים בחברות הייטק בתחום התוכנה. 
נהנתי מעבודתי, אולם בשלב מסוים, ניסיתי להוריד את היקף המשרה, דבר אשר הוביל בסוף של עניין להגשת התפטרותי (מיוזמתי המלאה) מהעבודה וחיפוש אחר עבודה חדשה. 
ערכתי בדמיוני רשימה של כל התנאים שאני מחפשת: הייתי מוכנה להתפשר על השכר במידה, אך לא להתפשר על תחום העיסוק המקצועי, מספר השעות השבועיות ועל מרחק הנסיעה מהבית (שהוא נגזרת של שעות העבודה בעיניי). המטרה שלי הייתה להשאר בתחום ולשפר את תנאי העבודה כך שיתאימו לי כאימא ולא לפתוח בקריירה חדשה. לקרוא את ההמשך »


איך אפשר להסתדר ככה?

מייל ששלחה לנו אמא שביקשה לשמור על אנונימיות:

אני אמא לשני ילדים מקסימים הגדולה בת 2.3 והקטן בן שנה. כשהייתי בהריון עם הגדולה מצאתי את עבודת החלומות שלי ולכן כשהיא הייתה בת חודשיים עוד לפני שתמה חופשת הלידה כבר חזרתי לעבודה…
מהר מאוד הבנתי שמה שהתאים לי כשהייתי נטולת ילדים כבר לא כל כך מתאים לי כאמא.
הייתי יוצאת מהבית כשהיא עדיין ישנה ומגיעה רק בערב כדי לתת נשיקה ולהשכיב לישון…
פספסתי חיוך ראשון, מילה ראשונה, צעד ראשון מסיבה בגן … אפילו כשהייתה חולה לא הייתי  לצידה.
כבר בהריון עם השני החלטתי שהפעם יהיה אחרת.
אז עברנו לבית קטן יותר, עברנו לעיר מרוחקת יותר, העברנו את הגדולה מגן פרטי לגן של נעמ"ת והאמנו שככה נצליח לשרוד תקופה ארוכה עם משכורת אחת.

נשארתי עם הקטן בבית 10 חודשים.

בתקופה הזאת הבנו שצריך לצמצם יוצר ממה שחשבנו, ביטלנו כבלים, אינטרנט אין יותר, חופשות ובגדים כבר לא קונים רק מקבלים! גם זה לא עזר- הילד כבר גדול אין מנוס חוזרים לעבודה!!

 

אבל החלטתי  שאני אגיע כל יום בזמן לאסוף אותם ב-15:30 מהגן.

לאחר חיפושים רבים מצאתי משרה מ 7:30 -15:00, אני מרוויחה רבע!!! ממה שהרווחתי לפני אבל לפחות יש  לי זמן איכות עם ילדי. השאלה הראשונה שנשאלתי בראיון היתה: ״את אמא לשני ילדים קטנים מה קורה כשהם חולים?״  עניתי שזה מתחלק ביני לבין בעלי וגם חמותי עוזרת לפעמים…

 

וכך באמת היה, אבל מה? מאז שהילד נכנס לגן הוא כל הזמן חולה שבוע בגן שבועיים בבית. גם אני וגם בעלי כבר ״חטפנו״ על הראש מהמעסיקים שלנו .לבעלי אפילו התקשר המנכ״ל ו"הסביר״ לו שזה תפקידה של האשה להשאר בבית כשהילדים חולים, בנעמ״ת לא מוכנים לזכות אותנו עבור הימים שהילד לא היה בגן, את ההנחה שמגיעה לנו עדיין לא קיבלנו (״כי זה לוקח זמן״), מה שאומר שכרגע המשכורת שלי לא מכסה אפילו את הגנים. כלומר כל חודש עולה לי לצאת לעבודה 2500שקל!!  עשינו חישוב שאם אני מפסיקה לעבוד ונשארת עם הילדים בבית אנחנו חוסכים 6500₪ בחודש!

…. טוב אז ילד שלישי כבר לא יהיה…


רע לי בעבודה!

כתבה: נירית גלר ג'מילי

"אני עוד מעט שנה בתפקיד. האמת היא, שהעבודה הזו היא סיפור של התפשרות. היו לי כמה סיבות שגרמו לי לקבל את התפקיד. ככל שעובר הזמן, אני מבינה יותר ויותר, שעשיתי טעות. לא טוב לי לקום לעבודה, ורע לי להיות בה! ההרגשה הזו מלווה ומציפה אותי גם כשאני חוזרת הביתה למשפחה שלי. אני מתהלכת ממורמרת לא רגועה. אז מה את אומרת שנכון לי לעשות?" – היא שאלה אותי.

זה נכון, שמצב המשק לא מזהיר. זה נכון, שמחפשי עבודה רבים מתקשים למצוא עבודה, ואמהות בפרט. זה נכון, שהמצב הזה מוליד התפשרויות, ולעיתים התפשרויות גדולות מידי. התפשרויות, שאי אפשר לחיות איתן בשלום לאורך זמן. לקרוא את ההמשך »


רוצה עבודה נורמלית!

אמא שביקשה לשתף ולהישאר אנונימית:

 

חורה לי. שלא לומר חרא לי. אני אמא. לילד אחד (בינתיים). בן שלוש.

גרה "בפריפריה" (ליד נתניה). לדאבוני אין לי מקצוע. יש לי תואר. ראשון וגם שני אפילו. אבל אין לי מקצוע. לימודי מדעי המדינה זה לא מקצוע. יש לי נסיון רב שנים בעבודה אדמיניסטרטיבית ומזכירות כזו או אחרת. אבל אין לי מה לעשות עם זה!

אני קוראת כאן כל החודש על האמהות ש"עושות את זה", עובדות, קרייריסטיות, משלבות עובדה ובית וכו' וכו'. אני קוראת את כל הטיפים והרעיונות לראיונות ותלבושות וקורות חיים וחיפושים. אבל אין לי מה לעשות עם זה! לקרוא את ההמשך »


שנמוך של השנמוך

מייל מאמא. לא נגענו:

אתן שם, ב"עבודות שאוהבות אמהות", עושות עבודת קודש. אני עוקבת אחריכן בפייסבוק, מחפשת עבודות באתר.

לא אוהבת חשיפה ולכן ביקשתי לא להזדהות.

זאת אני:

מילא אמא, אבל אמא שמתקרבת לחמישים.. נורא ואיום.
עדיין עם ילדה די קטנה בבית, בת כמעט תשע… מזעזע.
אם יחידנית… אמיתית, ללא בעל… שומו שמיים.

לפני כעשרים וחמש שנים התחלתי לעבוד. ממש מלמטה. עם קצת מזל וגם קצת כשרון, טיפסתי במעלה ההר ועברתי כמה מקומות הקשורים ביניהם בצורה כלשהי, בפרגון מלא ואישור הממונים עלי. עבדתי ימים כלילות והשקעתי את נשמתי ב"פיתוח הקריירה". הרווחתי יפה ולא היו לי תלונות.

המקום האחרון שבו עבדתי נסגר.
הזדמנות נפלאה לקצת חופש ואחריו, שינסתי מתניים והלכתי לי לחפש עבודה בידיעה ברורה שממש יחטפו אותי :).

עם למעלה מעשרים שנות נסיון בתפקיד די בכיר בהי-טק (לא תפקיד הנדסי אלא תפעולי), מצויידת בנתוני האישיים, יצאתי לחפש עבודה.
לא הסתרתי כלום בקורות החיים. פירטתי את כל התחומים בהם עסקתי,
צעירה לגמרי ברוחי, עם נסיון בעבודה, נסיון חיים ויכולות אישיות ומקצועיות גבוהות… חשבתי, בתמימותי, שהנתונים רק ישחקו לטובתי.

עבר זמן ולא מצאתי ואז מישהי מחברת השמה מכובדת העירה את תשומת ליבי ל"בעיית הגיל" הכרונולוגי שלי וגם לעובדה שאני over qualified לרוב המשרות המוצעות בשוק.
היא הסבירה לי שהזמנים עכשיו אחרים ושאני רק יכולה לחלום על משכורת כמו שקיבלתי.
היא לימדה אותי מילה שהיתה חדשה אז עבורי – "שנמוך". מילה יפה לשקר, אבל כנראה הכרחית.
הבנתי, הפנמתי ושנמכתי את קורות החיים שלי, אבל כל בר דעת עדיין יכול היה לצאת ולחשב את גילי. פחות או יותר.

אז שנמכתי קצת. ממנהלת הפכתי לעובדת רגילה. מאחראית על המון תחומים הפכתי לפחות אחראית.
נאדה. גורנישט. כלום.
לא קיבלתי תגובות כלל.

אז שנמכתי שוב. מחקתי תאריכים שמסגירים את גילי, הורדתי לי איזה מקום עבודה אחד או שניים,
הורדתי כמה שנים מהחיים והתחלתי ממש "לתפור" קורות חיים לכל משרה מבוקשת.

התמחיתי כבר בקודי פרסום המשרות:
משרה מלאה – פירושה חוסר גמישות והתגייסות לעבודה סביב השעון.
משרה חלקית – פירושה שתעבדי פחות שעה בלבד אבל תקבלי חצי משכורת.
משרה לצעירים – זו משרה לצעירים. כאלה שיכולים לעבוד בלילה גם ולהסתדר עם 23 ש"ח לשעה.
משרה מהבית – פירושה בד"כ שווק רשתי או משהו דומה.
משרה גמישה – פירושה שאת צריכה להיות גמישה ולהישאר ככל הנדרש.
דרוש עובד עם המון ידע ונסיון בהמון תחומים… מקסימום 1-2 שנים – פירושו שמתכוונים לשלם ממש ממש מעט ולא רוצים מישהו שבאמת יש לו את הידע והנסיון.

יש עוד אבל לא נחפור כאן (משתדלת).

בסדר. הבנתי כבר מזמן. הזמנים השתנו ואני לא הולכת ונעשית צעירה יותר. המצב במשק גרוע ולא אקבל משכורת שמנה, אבל אני רוצה לעבוד גם בפחות.
הרבה פחות.
העיקר לצאת ולעבוד. לשלם את המשכנתא, להסתדר עם מה שיש ולא לחשוב איך אני מוכרת את הבית שלי בקרוב רק כדי להמשיך לחיות.

מעולם לא לקחתי דבר מהמדינה (גם אם יש כאלה שחושבים שמשפחות יחידניות שואבות להם כסף מהכיס הפרטי שלהם).
לא ניגשתי ללשכת הרווחה.
לא ביקשתי השלמת הכנסה.

ושוב שנמכתי.

רינג רינג. הטלפון צלצל ומקום עבודה מתעניין היה על הקו.
כולי התרגשות אמיתית שהצליח לי.

אחרי שיחה קצרה, הגעתי לראיון ראשון.
היה לא קל לראות את הפרצוף המאוכזב של המראיין, ובכל זאת, הצלחתי להרשים אותו איכשהו ונותרתי במערכה מול מתמודד זכר, בעל פחות שנות נסיון ממני, כנראה מאד מוכשר וצעיר יותר ועם אשה בבית שיכולה להשאר עם הילדים.
שאלו אותי לגבי שעות עבודה ואמרתי שאין שום בעיה.
"איך תסתדרי עם הילדה?"
"אסתדר ללא בעיה" אמרתי.
הודיעו לי שנשארנו שני מועמדים ושהם מתלבטים.
הגעתי לראיון אחרון.
לאחר מספר ימים הודיעו לי שהמועמד השני התקבל.
"החלטנו לגייס את המועמד השני".
"חבל לי לשמוע, אבל אפשר לדעת מה הסיבה?"
"הוא אמנם עם פחות נסיון, אבל נראה שיש לו פחות מגבלות"
בלעתי רוק, אמרתי יפה תודה ושלום.

אז שנמכתי את השנמוך.

הפעם הגעתי לראיון והייתי צריכה ממש לשקר לגבי העבר שלי, אבל מה לעשות… את הגיל אי אפשר ממש להסתיר.
המראיינת ממש היתה בהלם. למרות שהתאמתי בדיוק לדרישות המשרה, היא חששה שאני over qualified.
לתשובתי שאני רוצה לעבוד ויכולה לתרום הרבה השיבה לי שבודאי יעבור זמן קצר עד שלא אהיה מרוצה, אבל היא תחשוב ותחזור אלי.
לא חזרה.

היו פה ושם עוד פניות דומות.. אותה אכזבה.. אותו מבט בעיניים (מלווה קצת ברחמים)… מה יש לומר?!

אני מחפשת עבודה כבר שלוש שנים. יכולה ורוצה לעשות כמעט כל עבודה, אבל בכל כוון שאליו אני פונה, אני נתקלת במכשול כזה או אחר.

כנראה שאאלץ עכשיו לשנמך את השנמוך של השנמוך.

רעיונות? מישהו?


יום העצמאות שלי

כתבה: גלית בן שמחון

עצמאות זה לעשות את שאנחנו אוהבים, בלי להשתעבד למשמעות החיצונית, לסמלים החברתיים, התרבותיים, להישגים החיצוניים ולהזדהות עם מה שזה מייצר אצלנו ואצל אחרים. זה החופש מהמראה החיצוני שלנו, מהגודל או החוסר שבחשבון הבנק שלנו וממה שאנשים תופסים כראוי או מוערך. זה לדעת שהיום אנחנו פה, למעלה ומחר למטה. זהו מחזור החיים, רק ככה אנחנו גדלים, צומחים ולומדים.

עצמאות זה היכולת ללמוד ולהשתנות, כל הזמן ולהרגיש שלעולם איננו מבוגרים מדי או צעירים מדי, לעשות את מה שנכון לנו, עכשיו.

כשאנחנו עצמאים, אנחנו קודם מקשיבים לעצמנו, רק אחר כך לאחרים. מתייעצים ומחליטים מה שנכון לנו. תגלו שלעצמאים מקשיבים יותר, כי הם מדברים מהקול הפנימי שלהם.

עצמאות זה לדעת שהכללים והחוקים, הם בית הסוהר של האנושות, הם הבריחה של הפחדנים או של אלה שאין להם חיים משל עצמם, של אלו שרוצים לשלוט בנו, חסרי המודעות.

עצמאות זה לעשות משהו ולא להתבייש לעשות ההפך, למרות שאמרתם, הצהרתם. להשתנות לשנות דעתכם, כשלא מתאים.

אנשים עצמאים לא דחוף להם להגדיר את עצמם, לא מכניסים עצמם למסגרות ולא מאמינים לשטויות שמכניסים לעצמם לראש. אתם תזהו את השטויות כי הן רעשניות. ככל שאתם צועקים, אין לכם מה להגיד באמת. מתגוננים.

עצמאים אף פעם לא אומרים לא מוחלט. יודעים, שהם לא יודעים באמת מה יהיה. לא מתביישים להגיד לא יודע.

עצמאים בוחרים כל יום מחדש. לא חיים את מה שהבטיחו פעם.

לא חיים את העבר, משחררים אותו באהבה וממשיכים הלאה. סולחים.

מה שעכשיו הוא לא מה שיהיה. הכול עובר. גם הטוב וגם הרע.

עצמאים לא מכניסים עצמם למוסדות, בעיקר לא מוסד נישואין. מעדיפים אהבה על פני חוזים וכללים, מנסחים לעצמם וביניהם בלבד את החוזה הפרטי שלהם לאהבה והקשר שלהם.

הערכים היחידים על פיהם ישפטו את עצמם, שלא יעשו לאחרים את מה ששנוא עליהם.

עצמאים מכבדים כל יצור באשר הוא, עלי אדמות. גם אם הוא דוחה אותם, כי הוא לא מאיים עליהם ועל הדרך שהם בחרו.

עצמאות זאת אהבה חופשית, בכול מקום.

עצמאות זה החופש לטעות. רק דגים מתים שוחים עם הזרם.

עצמאים מעדיפים לבקש סליחה מאשר לבקש רשות.

אז מה אני אומרת בעצם? שחררו שליטה. גם ככה אין לכן באמת שליטה. תהיו פתוחות לשינויים. תלמדו, תקראו, תקשיבו לדעות שונות משלכן, שברו פרדיגמות, תהיו חופשיות מדעות קדומות. קחו חופש מעצמכן, מהתדמית שלכן.

חיו עם כל הניגודים שבכן בשלום. אתן לא מושלמות. אין דבר כזה שלמות. אתן גם וגם ולא או ואו.

אל תהיו ציניות. זהו מנגנון ההגנה של הפחדנים. המון חוש הומור גם כשרע לכן.

תצחקו על עצמכן.

אל תחפשו מעמד, סטטוס. תהיו בלתי תלויות בסטטוס, שהפוקוס יהיה בפנימי, לא בחיצוני.

ייצרו ערך בחיים. פעילויות מגוונות ולא מצמצמות. אל תפחדו ללכת אחרי הדברים שבאמת מרגשים אתכן. תחיו את החיים שלכן ולא של אחרים. כאילו אף אחד לא מסתכל עליכן. כי באמת אתן לא מענינות אף אחד. חוץ מאת ילדכן, הוריכן והאהבה שבחיים שלכן.

תתנשקו, תצחקו בקול, תרקדו ברחוב, תפלרטטו, תסתכלו בעיניים, תחיו בהווה המושלם שלכן. זאת עצמאות בשבילי.

גלית בן שמחון היא יזמת, יועצת, וסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בקבוצת הפניקס.