"אין דבר יותר כיף מלחבר צורך ארגוני וצורך עסקי"

piramida1 catalyst

כתבה: אפי הזנפרץ

לפני כשבוע היינו בכנס השנתי הרביעי של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בהשתתפות אנשים רבים וטובים שברור כי נושא השוויון קרוב ללבן וליבם. אנחנו שמחות מאד על שיש מי שמודד את הנתונים, עורך סקרים, ומקדם חקיקה ואכיפה וגם דואג לתקשר החוצה את הנתונים החשובים הללו. אז מה למדנו על שוויון הזדמנויות בעבודה?

  1. למדנו ש- 63% מהפניות לנציבות הן של נשים. למדנו גם, שאנחנו לא לבד באפליה במקומות עבודה. מגזרים נוספים שמצבם עגום הם המגזר הערבי, החרדי, מבוגרים מעל גיל 45, ואנשים עם מוגבלויות.
  2. למדנו שבכל הסקרים שעורכת הנציבות, היא מתייחסת לנשים, ולאמהות לילדים עד גיל 6, כשתי קבוצות שונות. לא מובן לנו מדוע, כי הרי כולנו יודעות הרי שבמקרה שאשה נאמר בת 28, ללא ילדים, מגיעה לראיון עבודה, הדבר הראשון שעולה בראש למראיין הנגוע באפליה זה שממש בקרוב היא כנראה "תתחיל לעשות ילדים". יש חפיפה לכן לדעתי בין שתי הקבוצות הללו בסיבת האפליה ויש מקום לתת לכך את הדעת.ע.שטראוס כנס נציבות
  3. מעפרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס, שייבאה לישראל את מדד קטליסט, למדנו שגיוון והכלה בתעסוקה זה אינטרס של החברות. למדנו משטראוס שהיא נוהגת לקדם ספקים שהם עסקים בבעלות נשים, וגם להאיר את תשומת לבן של נשים אחרות לכך.
  4. מד"ר גלית דשא, מנכ"ל שדולת הנשים, שהציגה את הנתונים העדכניים ממפקד קטליסט בישראל, שב-100 החברות של מדד ת"א-100, ניהלו את החברה 8 נשים בלבד, לעומת 92 גברים. לקרוא את ההמשך »
מודעות פרסומת

קחו חופש. ויפה חצי שנה קודם.

כתבה: נעה יעקובוביץ

 

לפני שבוע לקחתי את יום החופש הראשון שלי מזה חצי שנה. עכשיו, מדובר באמת ביום חופש ראשון במובן המלא, שכן לא היה בחצי שנה האחרונה יום שבו לא עשיתי משהו שקשור ל- jobs4mom, אפילו אם זה היה "רק" לענות למיילים. כולל שבתות, חגים ומועדים, כולל את זה שטפו טפו לא הייתי חולה אפילו לא פעם אחת בחצי שנה האחרונה. אמא או לא אמא?

לפני כחודש השתתפנו בכנס של חברת Dynamix שכל כולו הוקדש לאיזון בין הבית לקריירה. רגע לפני שעלינו אנחנו לספר על כמה דרושים לנו מעסיקות ומעסיקים שמבינים את הנושא, ב- jobs4mom, עמדה על הבמה מלי אלקובי וסיפרה על החיים שלה באוסטרליה לפני כמה שנים. כשהיא רשמה את הילד לגן שאלו אותה כמה ימים היא רוצה שהוא ישהה שם, כי באוסטרליה, מקובל לבלות עם הילדים גם במהלך השבוע ולא רק כשאת מגיעה אחרי העבודה, באפיסת כוחות. הסתבר לה, שבארץ הקנגרו, שני אנשים יכולים לחלוק יחד משרה מלאה אחת!

להמשך קריאה


סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 


אין כמו בבית

 

כתבה: נעה יעקובוביץ

עבודה מהבית נשמעת כמו החלום הרטוב של הרבה אמהות צעירות. מי לא היתה רוצה להשקיף על הבייבי שלה ובו זמנית להרוויח את לחמה?

בימים כתיקונם גם אני עובדת מהבית. רק שמדובר בבית של מישהי אחרת. השותפה שלי. היום, במקרה, המטפלת מלווה את הבת שלה בטיול השנתי, וברגעים אלה אני יושבת מול המחשב הפרטי שלי ועובדת. מנצלת את הדקות הפנויות והשקטות של שנת הצהריים של האפרוחה כדי לסגור קצוות פתוחים- לבדוק אילו משרות חדשות עלו, לשתף עוד משרה בפייסבוק, לבחון עוד שיתופי פעולה ולענות לכל הגולשות ששאלו שאלות.

לא פשוט לעבוד מהבית- צריך משמעת עצמית וריכוז שלא נדרשים ממך במקומות אחרים (הכותבת אובחנה על ידי חברותיה כבעלת הפרעת קשב). את צריכה להתעלם מהבלאגן בסלון, לא לחשוב על ערימת הכביסה שלא נעשתה ולא על כל מה שאת יכולה לנשנש במקביל, כשהמקרר כל כך קרוב אליך. להמשך קריאה


הפוסט הזה מוקדש לך!

כתבה: ענבל זאב נאור
הפוסט הזה מוקדש לך,
את, ששלחת לי את קורות החיים שלך ואמרת שאת מיואשת, את מחפשת עבודה ולא מוצאת כבר זמן רב. כתבת לי שאת אינך מבינה מה הבעיה, לפני שילדת היית בעבודה מרשימה, עסקת בתפקידים מגוונים ותמיד כולם היו מרוצים ממך… כתבת לי שאת כבר שולחת קורות חיים לכל תפקיד, וציינת שאת כבר ממש לחוצה להתחיל לעבוד, הבנק הסביבה ובעיקר את, עצמך,  אומרים לך כי הגיע הזמן לצאת לעבוד.
קראתי את דברייך וקבענו להיפגש, בינתיים סקרתי לעומק את קורות החיים שלך ודמיינתי את המפגש העתידי שלנו. תיארתי לעצמי שאפגוש אישה סגורה ומופנמת, לא ממוקדת אשר שכחה מיהי ומה היא עשתה, אישה שהפסיקה להאמין בעצמה, אישה אשר שכחה את העובדה שפעם היא הייתה אסרטיבית, בטוחה בעצמה ויודעת בדיוק מה היא רוצה ובעיקר, אישה עם שאיפות וחלומות.
נפגשנו. הצגתי לך את עצמי ואת התחלת לספר עלייך. סיפרת לי על היותך אימא לתינוק מקסים והעיניים שלך ברקו, המשכת לספר לי על התפקיד האחרון שעשית והחיוך לא מש משפתייך. היית בטוחה בעצמך, התלהבת, האמנת ביכולותייך וידעת בדיוק לאן את מכוונת. סיפרת לי בגאווה על הפרויקטים שעשית ועל מכתבי התודה שקיבלת והמילים פשוט קלחו מפיך.  הצצתי אל קורות החיים שלך, מנסה להבין האם זאת אותה הבחורה? לקרוא את ההמשך »

אתן לא יכולות להיות מה שאתן לא יכולות לראות

כתבה: נעה יעקובוביץ

בשבוע שעבר ראיתי בפעם השלישית את הסרט Miss-representation (לטריילר) והוא הציק לי בדיוק באותה מידה. מדובר בעיני בסרט חובה לכל הנשים באשר הן- אני מסתובבת עם הדיסק, מנסה לשתף את הסרט עם כמה שיותר חברות- והוא מספר על ייצוג הנשים בתקשורת.

נכון, מדובר בארה"ב, אבל הנתונים בארץ לא מעודדים יותר. נסו לחשוב על כמה נשים אתן רואות על גבי המסך הקטן (גם אם הוא לא בדיוק קטן ותלוי על הקיר): כמה פרשניות אתן רואות בחדשות? מה אחוז הנשים בתכניות בידור כדוגמת ארץ נהדרת? כמה נשים יש בתכניות הבישול המובילות? אם אתן מצקצקות בלשון עכשיו, סימן שאתן פולניות. ומרוקאיות. וספרדיות. ונשים! כן, כן, אנחנו פשוט לא שם! במדיום הזה, שמבלי לשים לב קובע לנו איך להתנהג, לבשל, לאהוב.

You can’t be what you can’t see (את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות) זועק הסרט ומבקש להבין אילו מסרים הילדות שלנו מקבלות כשהן צופות בטלוויזיה. למרבה הצער הילדות האלה שלנו מתחנכות בראש ובראשונה להיות יפות וסקסיות.  להמשך קריאה


אני מתוסכלת וממורמרת

כתבה: נעה יעקובוביץ

 

זה מה שאמרתי אתמול לבן הזוג שלי כששאל מה נשמע. הוא, כמובן, לא הבין מאיפה זה נפל עליו. ככה זה כשאת מגלגלת את המחשבות בראש, חופרת בהן עוד, מוטרדת עוד קצת על הדרך ובסוף מתפוצצת. במקום פשוט לדבר.

אמרתי לו שאני מרגישה שהחלוקה בינינו לא הוגנת, שאני מבלה יותר זמן ממנו עם האפרוחה ולא מספיקה לעבוד. מזל שלא המשכתי עם הפירוט המתיש של מה זה אומר בפועל, מי מביא למטפלת, מי מוציא, מי מקלח ומי מכין ארוחת ערב.

הוא שאל אותי מה אני רוצה וביקשתי יום נוסף. שהוא יהיה זה שלוקח את הילדה מהמטפלת אחר הצהריים ומבלה איתה בפארק עד ארוחת הערב. בארוחה עצמה נהיה שנינו ביחד כמו (כמעט) תמיד. אחר כך הוספתי ורגע אחרי התחרטתי על הניימדרופינג של מישהו מהעבודה שלו שגם חולק בבית באותו אופן בדיוק. הוא לא אוהב שאני משווה לאחרים והוא צודק.

כבר הייתי מוכנה עם כל התחמושת, מה קורה מתי ואיך, מה לענות אם יגיד שהוא זה שמביא את הפרנסה העיקרית הביתה בימים אלה, מה לומר על זה שהוא היחיד שקם אליה בלילה. אבל הוא פשוט אמר בסדר. ובזה זה נגמר. וקצת התביישתי על כל התכניות וההכנות כשכל מה שנדרש זה כנות. להמשך קריאה