אמא של חזי מחפשת עבודה

Yael_cohen_segev

פוסט של אמא מ- jobs4mom: יעל שגב-אקר.


אמא של חזי מבלה יותר מדי שעות מול המחשב, לפחות לדעתו.

 "אמא, מה את עושה שם כל הזמן?" שואל חזי ערב אחד, לאחר שצחצח שיניים והוא מחכה לאמא שתשכיב אותו לישון עם סיפור מקורי.

 "מעדכנת את הפרופיל שלי בלינקדאין", ממלמלת אמא. "אולי זה יעזור".

 יעזור במה?" שואל חזי ונאחז ברגל של הכסא. "גם אני רוצה לעזור לך!"

 אמא נאנחת קצת, סתם מתוך הרגל של פולניות, לוקחת את חזי ומושיבה אותו עליה. "אתה מוזמן לעזור לי", היא אומרת, "אני רוצה למצוא עבודה".

 "מה זה עבודה", שואל חזי, "כולם מתלוננים על זה כל הזמן ואני לא מבין מה זה! נמאס לי מהעבודה, קשה בעבודה. איפה זה המקום הזה 'עבודה?'"

  לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

מקסימום תצליחי!

אמא אנונימית משתפת:

"אני אימא ועבדתי מספר שנים בחברות הייטק בתחום התוכנה. 
נהנתי מעבודתי, אולם בשלב מסוים, ניסיתי להוריד את היקף המשרה, דבר אשר הוביל בסוף של עניין להגשת התפטרותי (מיוזמתי המלאה) מהעבודה וחיפוש אחר עבודה חדשה. 
ערכתי בדמיוני רשימה של כל התנאים שאני מחפשת: הייתי מוכנה להתפשר על השכר במידה, אך לא להתפשר על תחום העיסוק המקצועי, מספר השעות השבועיות ועל מרחק הנסיעה מהבית (שהוא נגזרת של שעות העבודה בעיניי). המטרה שלי הייתה להשאר בתחום ולשפר את תנאי העבודה כך שיתאימו לי כאימא ולא לפתוח בקריירה חדשה. לקרוא את ההמשך »


הסבה מקצועית? הנה 4 שאלות שיעזרו לך להחליט

 

כתבה: רויטל סילס

הסבה מקצועית מעצם הגדרתה דורשת שינוי. שינוי שבו אנחנו נפרדות מפרק מוכר ובטוח אל עבר פרק חדש בחיינו ובאופן טבעי נדרשת כאן תקופת הסתגלות. תהליך השינוי לעיתים מורכב. הוא טומן בחובו רווחים שבגינם אנחנו צועדות לקראת שינוי, אך מנגד הוא כרוך גם במחיר ובויתורים, ביניהם, מעבר לתחום חדש הדורש מאיתנו להתחיל מלמטה.

לכן, בבואך לבחון את האופציה להסבה מקצועית, כדאי לדעת:

מתי?

הרבה פעמים החשיבה על שינוי מתרחשת כאשר משהו משתנה בחיינו והאיזון המוכר- מופר. חשיבה זו בדרך-כלל נפוצה במעבר לסטטוס החדש: 'אמא'. זהו שינוי סטטוס משמעותי המחייב מאיתנו התארגנות מחדש. אני פוגשת לא מעט אמהות במהלך חופשת הלידה שהצורך בשינוי בחיי הקריירה מתבקש ולא תמיד הן יודעות מה השינוי הנכון להן. חופשת הלידה היא תקופה המאופיינת בהרבה שאלות שאנחנו מעלות לגבי המשך העתיד המקצועי שלנו (גם בלידות הבאות…). הרבה אמהות מוצאות באתנחתא הזאת את ההזדמנות והזמן הנכון לבחון את המשך דרכן התעסוקתית.

כמובן שהחשיבה על שינוי מקצוע יכולה להתרחש גם בזמנים אחרים כשאנחנו כבר לא אוהבות את מה שאנחנו עושות, כבר לא נהנות מהעבודה ונמצאות בתחושת מיצוי. תחושה זו יכולה להוות גם טריגר לשינוי יחד שילוב העובדה שהינך 'אמא'.

למה?

חשוב להבין מהיכן נובע הצורך בשינוי ולמה את רוצה בו. האם זה רק בגלל שהפכת להיות אמא ואת רוצה לעבוד בשעות גמישות שאינן אפשריות בתפקיד הנוכחי? האם זה דחף שתמיד היה קיים ודווקא עכשיו את נותנת לו מקום? הסיבות יכולות מגוונות, אך כל אחת שחושבת על שינוי צריכה להגיע עם עצמה לתשובה נטולת טרנדים עכשוויים ולחצים סביבתיים מכל מה שמקובל, צריך ונהוג. יתכן והתשובות לכך אינן נעוצות בפתרון של 'הסבה מקצועית', אלא בשינויים אחרים, קטנים יותר. היות והסבה מקצועית כרוכה בשינוי גדול, ראוי לבחון לעומק את הסיבה לבחירה. הסיבה יכולה להיות ה"מנוע" והמוטיבציה להתחיל, להמשיך ולהתמיד בתהליך השינוי.

מה?

סיבה ההופכת להיות ה'מנוע' לתהליך צריכה להיות מחוברת אליך מבפנים ועל כן חשוב לשאול את עצמך: מה מניע אותך לבצע את השינוי והאם הוא עונה על הצרכים שלך? מה נטיות הלב שלך? מהן העדפות שלך? מה חשוב לך בסביבת העבודה? מה מעניין אותך במקצוע החדש? אילו מחירים את מוכנה לשלם ועל מה את מוכנה לוותר? ואחת השאלות החשובות שאין לפסוח עליה בשום צורה – מה את יודעת על המקצוע/התחום החדש שאליו את פונה? החשיבות לאיסוף מידע בטרם מבצעים את השינוי היא קריטית. ללא בדיקה מעמיקה ובחינה של הדברים, התהליך עלול להסתיים באכזבה ומפח נפש גדול. המידע צריך לכלול איזה ביקוש יש למקצוע שבחרת בשוק העבודה? האם העבודה הזאת אכן משתלבת עם שאר התחומים בחייך? מהו הידע, המיומנויות והכישורים שהמקצוע דורש? ובהתאמה עליך לדעת עם אילו כישורים, מיומנויות וידע את מביאה מעצמך וכמובן מה נדרש ממך כדי להשלים את הפער? האם רק רכישת השכלה תהיה מספקת? לאחר ביצוע המיפוי יתכן ותיווכחי שהתמונה תהיה שונה לגמרי מציפיותייך. על כן המיפוי חשוב על מנת להיערך כראוי לקראת השינוי.

איך?

לאחר שביצעת בחינה מעמיקה מה תדרוש ממך אותה הסבה מקצועית, תוכלי לדעת איך לעשות זאת. למשל: אם בבדיקה שערכת גילית שאחד ההיבטים בהסבה המקצועית מחייבים השכלה רשמית, יהיה עלייך לבדוק אילו מוסדות השכלה מציעים את אותה השכלה ולבחון היכן הכי כדאי ללמוד בהתאם. אם התפקיד דורש  ניסיון תעסוקתי קודם בתחום, כאשר מטבע הדברים לא רכשת אותו, תוכלי לבדוק מקומות בהן תוכלי להתנדב כדי להתחיל לצבור ניסיון במקביל לתהליך חיפוש העבודה וכו'.

לפעמים אנחנו מגיעות להחלטות בחיים על בסיס מידע חלקי ואף על חוסר מידע, השאלות שהצגתי נועדו לסייע בקבלת ההחלטה. חשוב לציין כי ישנם מרכיבים נוספים שצריך לקחת בחשבון בהחלטה להסבה מקצועית, ביניהם: יכולת כלכלית, סביבה תומכת (גם רגשית), יכולת אינטלקטואלית, זמן הנדרש לשינוי ואפילו הטיימינג.

פחדים, חששות ואי-וודאות הם חלק טבעי מהתהליך. אל תתני להם לשתק אותך, תני להם את המקום הראוי לשמור אותך דרוכה ועירנית לשינוי ותאפשרי לעצמך להעז.

כשמדובר בעתידך המקצועי ובהחלטה אשר תשפיע ותעצב אותו, כדאי ומומלץ להיוועץ גם באנשי מקצוע לניהול קריירה ולבצע את התהליך תוך כדי בחירה ותכנון.

בהצלחה!

 

הכותבת:

רויטל סילס, אחראית תעסוקה ב'מזא"ה 9' בשיתוף סטרייב.

מומחית בייעוץ וליווי תעסוקתי ומנחת סדנאות בתחום פיתוח קריירה.

בעלת M.A בייעוץ ופיתוח ארגוני ו- A.B במדעי ההתנהגות.

בוגרת תכנית להנחיית קבוצות לפיתוח מנהיגות ומצויינות.

בעלת ניסיון רב ומגוון בתחום הגיוס במגזר העסקי ובמגזר הציבורי-בגוף בטחוני.

בעלת ניסיון ניהולי במכון אבחון לפסיכולוגיה תעסוקתית.


האם אני אמא טובה?


כתבה: נעה יעקובוביץ
קרדיט לתמונה וליוצרת: מיכל כהן שגב

מארי אן סלוטר, לשעבר בכירה בממשל אובמה, עוררה תגובות רבות כשטענה שאנחנו לא יכולות גם וגם. לדבריה, אנחנו, האמהות הקרייריסטיות, לא באמת יכולות לשלב משרות בכירות ותובעניות ביחד עם טיפול מסור בילדינו. סלוטר שמילאה מגוון תפקידים שבדרך כלל מאוישים על ידי גברים, ויתרה על המשרה הנוצצת כדי להיות עם הילדים שלה. בו זמנית זה ממש לא הסתדר לה. ההגדרה ל"אמא טובה" היא אינדבידואלית ויש לה אינספור פרשנויות. כאמא צעירה, אני תוהה מה כוללת ההגדרה "להיות עם הילדים שלך?" מה נחשב "טיפול מסור" בהם? כמה שעות זה מספיק כדי למלא את המנה האידאלית של יחס הורה ילד? והאם זמן הוא בכלל פרמטר?

אני שקועה עד הצוואר בעבודה רוב הזמן, וגם שעות העבודה הנוכחיות לא מספיקות לי כדי להכיל את כל המשימות המצוינות לי בלו"ז. בהתחלה עבדתי כל יום מהבוקר עד ארבע וחצי, בהמשך הוספתי עוד יום של עבודה עד שבע בערב ובקרוב מאוד יצטרף אליו יום ארוך נוסף. אני עצמאית, ונכון שזה אולי קצת אחרת מעבודה כשכירה מבחינת ההשקעה הנדרשת, אבל האמנם? יש לי הרגשה שמישהי שמתפקדת כמנכ"ל/סמנכ"ל/תפקיד בכיר אחר, נדרשת גם היא לעבוד לא פחות. עד כאן מבחינת הכמות, ומה לגבי השעות? השותפה שלי מתגמשת אתי כמה שאפשר ומכילה את העובדה שאני אמא, אבל אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחילה כל יום ממש מוקדם יותר ומוותרת על ימים של עבודה ארוכה. מבחינתה, גם ככה היא מתחילה את העבודה כמה רגעים לפני מה שמקובל בשוק העבודה. ואני אוהבת את העבודה שלי. לא הייתי רוצה להיות עקרת בית וגם לא לעבוד בחצי משרה. אז אני מקבלת את העובדה שהעולם לא יכול להתקפל על פי מה שמתאים לי. כולנו צריכות להבין שגם כשאת עובדת בעבודה שאוהבת אמהות, את לא לבד. את לא יכולה לקבל את כל מה שאת רוצה, וצריכה להבין שהגמישות המוצעת לך היא בעצם המון.

מהצד השני של הקריירה, נמצא הבית. אני שמה לרגע בצד את עצמי ואת העובדה שכמעט כל יום אני משלימה שעות עבודה אחרי שהאפרוחה הולכת לישון, ובוחרת להתרכז במה אנחנו מספיקות בשעות הערות שלה. כאמור, שלושה ימים אנחנו מבלות יחד מארבע וחצי, כאשר בשבע מצטרף בנזוגי לחגיגת ארוחת הערב והמקלחת, ומתפקד בה כשחקן הראשי. האם זה מספיק? מי קובע? לא מזמן התלוננתי בפניו שרוב הזמן אנחנו מתפקדים כהורים גרושים- הלו"ז שלנו בנוי טלאים על טלאים, משמרות והחלפות- יום אחד אני הולכת לאימון בשבע, יום אחר הוא חוזר מאוחר כי הוא הולך ללימודים, לפעמים גם בבוקר אנחנו חולקים את משמרת הערות. להתראות ספונטניות, שלום בירוקרטיות ותיאומים.

יכול להיות שהזמן שלי עם האפרוחה מצומצם, אבל הוא בהחלט איכותי: בסופי שבוע אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר שלושתנו ביחד. בימים כתיקונם, בשבוע העבודה, אנחנו הולכות לפארק ולים וגם כשאנחנו סתם בבית אני מאה אחוז איתה. אחרי יום ארוך של עבודה אני מאוד מתגעגעת, וביני לביני, מקוה שכשהיא תהיה גדולה יותר, התנאים והשוק ישתנו ואוכל לעבוד פחות.

אולי מישהי אחרת היתה סופרת את השעות שלי בעבודה וחושבת שהן מגדירות אותי כאמא טובה פחות, אבל אני חושבת אחרת. התחושה שאני מקבלת בזמן שאני מפתחת קריירה, העובדה שאני יוצרת, שאני לומדת, שאני עוזרת לאחרים במציאת העבודה שלהם, הופכת אותי לבן אדם מאושר יותר, ולכן, בעיני, גם לאמא טובה יותר. מארי אן סלוטר מבקשת בכתבה "להפריך את ההאדרה של שעות העבודה הארוכות, שנתפשות כיום כתנאי הכרחי להצלחה וסימן לרצינות". ברגע שזה יקרה והשוק כולו יתאים את עצמו למי שרוצה איזון בין הבית לקריירה, החיים של כולנו יהיו מושלמים. אני מרגישה שאנחנו בדרך לשם, שזה עוד יקרה ומתחיל לקרות לאט, בשלבים. מאמינה באמת שהסבלנות משתלמת ו- jobs4mom מוכיח שאנחנו בדרך הנכונה.


סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 


מריח כמו (הכל חוץ מ)רוח נעורים

אזהרה! הפוסט הבא כולל פרסומת לספר

כתבה: נעה יעקובוביץ

בא לי קצת לבכות כשאני קוראת את זה: "נעה יעקובוביץ, בת 26, קומתה 164 ס"מ, עיניה חומות, שערה בלונדיני מתולתל, מבנה גופה אתלטי. לאחרונה נראתה מחפשת את עצמה. יש לה תואר בכלכלה אבל היא קופירייטרית, נראית עדינה אבל עושה אגרוף תאילנדי, מפחדת מג´וקים אבל יודעת לשגע פילים."

שורות אלה נכתבו על הכריכה האחורית של הספר שלי "לשגע פילים", שהייתי רוצה לומר עליו "ספרי הראשון", אבל לא באמת היה עוד אחד אחריו. כבר יותר מדי זמן אני אומרת שאעבוד על לעצבן ג’ירפות (לא, אני לא באמת אקרא לו ככה) ולא עושה דבר וחצי דבר בעניין. לשגע פילים ראה אור לפני 7 שנים, ואם הייתי צריכה לתת לו את הקונטרה המעודכנת, הייתי כותבת "כבר לא בת 26 וגם לא קופירייטרית, קצת פחות מפחדת מג’וקים ויש סיכוי שאולי מצאתי. רק שלא בטוח את מי".

עצוב לי לקרוא את הסיפורים שכתבתי, שמתחילים במציאות ונגמרים בהזיה, כי אני מרגישה שאני חיה חיים אחרים היום. שהעובדה שאני אמא מחייבת אותי להיות עם הרגליים על הקרקע ולהתרחק כמה שיותר מהר מכל ענן אפשרי. להיות אמא משמעותו רצינות, בגרות ואחריות, לא בהכרח בסדר זה. להמשך קריאה


תרגיל חובה לכל מחפשת עבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

כל מחפשת עבודה מבינה, שכדי להתקבל לעבודה, עליה לשכנע שהיא זו שהכי מתאימה לתפקיד המוצע. חשוב שתזכרי, שכל המעסיקים, ללא יוצא מן הכלל, מחפשים בן אדם, שתכונותיו יתאימו לתפקיד ולארגון.

לפעמים נדרשים דברים נוספים,בהתאם לסוג התפקיד, כגון – השכלה, ידע, ניסיון וכיו"ב. מה את מציגה כשאת מציעה את עצמך לעבודה חדשה? מה בכלל יש לך להציע? אני מכוונת את מחפשי העבודה לעשות עבודה רצינית בנושא הזה. אני שואלת אותם שאלה חשובה, ועכשיו אני שואלת גם אותך : כמה תכונות חיוביות יש בך? ללא קשר לתפקיד. כבת אדם. כמה? לקרוא את ההמשך »