בחני את עצמך: האם את אימא מתבשלת או אימא מתפשרת?

כתבה: נילי חייקין

את אישה, את אימא ואת מעולה בתעדוף צרכים של בני המשפחה לפני שלך, את סובלת או לא סובלת את הבוס השוביניסט שלך ואת התפקיד שמנוון לך את התאים האפורים במוח. אין בכלל ספק שאת יכולה להטיס חללית או לנהל קבוצת פיתוח עם חצי עין עצומה…

והשאלה הגדולה כאן: איפה פוסט זה פוגש את הקריירה שלך?

בחיים מקבילים, עם הניסיון והידע שלך, היית יכולה למנכ"ל חברה, או לפחות לנהל מחלקה. חייך עד הילדים התנהלו לפי הספר של "אישה מכוונת הצלחה": בגרויות, שירות צבאי, תואר ראשון פלוס שני, משרה ראשונה, קידום… במו ידיך בנית לך יופי של הקריירה.

לפני שהבטן ההריונית החלה לבצבץ בפעם הראשונה, עבדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה. יציאה מהמשרד בחושך נחשבה לסתם "יום ארוך",  מפעם לפעם המשכת לאימון קצר בחדר כושר וקפה עם חברה או ארוחה רומנטית עם האיש שלידך- הוא, אגב, ממשיך לבנות את הקריירה. מתוק! מישהו חייב לפרנס את המשפחה הגדלה בכבוד. לקרוא את ההמשך »


אמא חזקה, מועמדת חלשה.

כתבה: נילי חייקין

אפשר להתחיל את הפוסט בניסוח לקוני על חודשי הריון ארוכים, שעות צירים בלתי נגמרות וכמובן על אמהות כבחירה, ויתור או קורבן.. אפשר, אבל לא כשאני חתומה על הפוסט זה.

שלום, שמי נילי חייקין, נשואה ואמא לשני ילדים מקסימים. עוסקת בתחום הגיוס, מלווה מועמדים ומועמדות בתהליכי עבודה יזומים.

מאז היותי אמא אני בוחרת איפה לעבוד ומתי לעזוב. לפעמים אני לא מתאימה למשרה ולפעמים המשרה שבחרתי קטנה, גדולה או לא מתאימה למידותיי.

אני בוחרת להיות מועמדת חזקה, את מוזמנת גם. בהחלט יש מקום לכולן. אפשר ורצוי ללמוד איך לשקף זאת בתהליך חיפוש העבודה.

המתכון פשוט, בדוק, זמין ונגיש לכולם, את מוזמנת להפוך למועמדת חזקה עכשיו! לקרוא את ההמשך »


לראיין אמא. איך זה מרגיש?

גלמור 2013

כתבה: גל מור

גם אני, כמוך, עוקבת אחר הפוסטים בעמוד הנפלא של "עבודות שאוהבות אמהות".

גם אני, כמוך, קוראת את הסיפורים של אמהות שניגשו לראיון עבודה ונתקלו בשאלות חודרניות, אישיות, חצופות, מעליבות, שלא לומר לא חוקיות בעליל. וגם אני כמוך, נתקפת סלידה, כעס וגם עלבון בשם אותן מרואיינות, נשים-אמהות-אחיות שלי.

בשונה ממך, ביום-יום שלי כמראיינת, כמגייסת, כמאמנת קריירה, אני רואה גם את הצד השני והיום אשקף לך אותו, שכן לדעת מה עובר בראש של האחר זה יתרון עצום בכל דיאלוג. לקרוא את ההמשך »


אמא של חזי מחפשת עבודה

Yael_cohen_segev

פוסט של אמא מ- jobs4mom: יעל שגב-אקר.


אמא של חזי מבלה יותר מדי שעות מול המחשב, לפחות לדעתו.

 "אמא, מה את עושה שם כל הזמן?" שואל חזי ערב אחד, לאחר שצחצח שיניים והוא מחכה לאמא שתשכיב אותו לישון עם סיפור מקורי.

 "מעדכנת את הפרופיל שלי בלינקדאין", ממלמלת אמא. "אולי זה יעזור".

 יעזור במה?" שואל חזי ונאחז ברגל של הכסא. "גם אני רוצה לעזור לך!"

 אמא נאנחת קצת, סתם מתוך הרגל של פולניות, לוקחת את חזי ומושיבה אותו עליה. "אתה מוזמן לעזור לי", היא אומרת, "אני רוצה למצוא עבודה".

 "מה זה עבודה", שואל חזי, "כולם מתלוננים על זה כל הזמן ואני לא מבין מה זה! נמאס לי מהעבודה, קשה בעבודה. איפה זה המקום הזה 'עבודה?'"

  לקרוא את ההמשך »


מקסימום תצליחי!

אמא אנונימית משתפת:

"אני אימא ועבדתי מספר שנים בחברות הייטק בתחום התוכנה. 
נהנתי מעבודתי, אולם בשלב מסוים, ניסיתי להוריד את היקף המשרה, דבר אשר הוביל בסוף של עניין להגשת התפטרותי (מיוזמתי המלאה) מהעבודה וחיפוש אחר עבודה חדשה. 
ערכתי בדמיוני רשימה של כל התנאים שאני מחפשת: הייתי מוכנה להתפשר על השכר במידה, אך לא להתפשר על תחום העיסוק המקצועי, מספר השעות השבועיות ועל מרחק הנסיעה מהבית (שהוא נגזרת של שעות העבודה בעיניי). המטרה שלי הייתה להשאר בתחום ולשפר את תנאי העבודה כך שיתאימו לי כאימא ולא לפתוח בקריירה חדשה. לקרוא את ההמשך »


ג'אגלינג ב-10 ידיים

כתבה: לוטוס אתרוג

LotusEtrog

הנחיות: קחי נשימה עמוקה, שחררי את הכתפיים, האריכי את היציבה וחייכי.

ביד אחת: שימי חיתול מלא, תבחרי במה, עטוף ומוכן להזרק.

ביד שניה: שלפי מהארנק קופון הנחה למגבונים שגזרת פעם מהעיתון וזה הרגע להשתמש בו.

ביד שלישית: קפלי את דפי המחזה שאת כותבת עכשיו/השיעור שאת אמורה להעביר מחר/השיר שרצית להתחיל,

ביד רביעית: עני לשיחה ממתינה מבן זוגך המקסים וקבעי עמו את הדייט שהבטחתם לעצמכם כבר שבועיים פלוס, כתבי אסאמאס לחברה הטובה שלך שפעם הייתן מדברות כל יום והיום זה נחשב מותרות,

ביד חמישית: לפתי רצועה עם שני כלבים, רצוי בגדלים מנוגדים, נגיד אחת בגודל של סנאי והשני דב קוטב ממוצע.

ביד שישית: דחפי כביסה מלוכלכת למכונה ולחצי על "הפעל" (טיפ: כדאי גם לזכור להוציא ולתלות)

ביד שביעית: מחקי מייל מסטודיו "יוגה שושי" שמספר לך שתוקף המנוי שלך פג, וניצלת שבעה שיעורים מתוך עשרים,

ביד שמינית: לחצי על המעלית של צוותא, יש הופעה עוד מעט ולמי יש כוח למדרגות.

ביד תשיעית: קחי את עצמך לראות את השקיעה

ביד עשירית: שירי את ההמנון.

בהצלחה!

לוטוס, שחקנית ויוצרת באנסמבל ציפורלה, מורה לפילאטיס ולתאטרון תנועה בסטודיו ניסן נתיב ובמסגרות נוספות. אמא לאורי, בת שנתיים ותשע, בת זוג לדן, בהריון (חודש 9!) ויש גם שני כלבים בתמונה.

אנסמבל ציפורלה מזמין את חברות jobs4mom למופע סילבסטר מצחיק במיוחד, במחיר מיוחד גם הוא: 80 שקלים לכרטיס במקום 130. כל שעליכן לעשות: ללחוץ כאן, לבחור בראש העמוד ב"ועדים/חברים": שם ועד – סילבסטר. סיסמה – 111

בהצלחה!


שלום. ושותפות.

peace2

"אם היו לי ילדים, הייתי רוצה שהם יהיו לידי עכשיו", אמרה אפי, שותפתי למיזם jobs4mom, שכבר כמעט שנה נקראת בפי "אשתי". באותם רגעים בדיוק חזרנו מהמרחב המוגן, אחרי אזעקת הבוקר בתל אביב. אפי היתה נרגשת מהמצב ואני גיליתי אדישות מה. אפילו לא התקשרתי לגן- אני סומכת עליהן שם.

– אז לא היית באה לעבודה? אני מקשה ואפי עונה שאולי לא. – אבל אי אפשר לא לעבוד, אני מתעקשת ואפי ממשיכה: "כעצמאית, יש לי את האופציה לבחור". אם היתה יודעת שיש סיכוי שיפטרו אותה, אולי המצב היה אחר.

"הפחד שלי היה גורם לי להגיד-אלוהים אדירים-אני חייבת לראות אותם", מסבירה אפי, "אולי הייתי הולכת לעבוד ליד הגן בבית קפה".

– ונגיד שאפילו היתה לך חברה בקומה מעל הגן והיית יושבת אצלה, אני חופרת, אז את יודעת שאת לא יכולה לקפוץ "לרגע" לגן ולראות את הילדים באמצע היום. הם ירצו לבוא איתך, את תבלבלי אותם.

"לא חשבתי על זה עד הסוף", מודה אפי, "לא חשבתי על מה שנכון. רק על זה שבאותו רגע קטן ומסוים, הייתי רוצה להיות שם."

הצבע האדום/מבצע/מלחמה שעדיין העסיקה אותנו בשבוע שעבר הוציאה את כולנו מאיפוס- מי יותר מי פחות. וכולנו אמרנו שאנחנו לא מקנאות באמהות מהדרום, שחוות את הפחד והאימה בעוצמות פי כמה וכמה מאשר אנחנו.

אני יודעת שלי, אישית, זה הפריע בוודאות למהלך העבודה. ברגע שהיתה אזעקה וברגעים שאחרי- שלא לדבר על היום של הפיגוע שהתרחש ממש כאן מתחת לאף- המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים ונאלצתי לסיים את העבודה בשעות מאוחרות יותר מהרגיל. חצי אוזן הקשיבה לחדשות במקביל, והראש שלי היה עמוס בדאגות ותהיות. מנגד, היו רגעים שהעבודה היוותה בשבילי מפלט. מקום שבו אפשר וצריך ורצוי לחשוב על דברים אחרים לגמרי. בצבעים אחרים לגמרי. ושמחתי מאוד שיש לי את המקום הזה. להמשך קריאה