רוצה עבודה נורמלית!

אמא שביקשה לשתף ולהישאר אנונימית:

 

חורה לי. שלא לומר חרא לי. אני אמא. לילד אחד (בינתיים). בן שלוש.

גרה "בפריפריה" (ליד נתניה). לדאבוני אין לי מקצוע. יש לי תואר. ראשון וגם שני אפילו. אבל אין לי מקצוע. לימודי מדעי המדינה זה לא מקצוע. יש לי נסיון רב שנים בעבודה אדמיניסטרטיבית ומזכירות כזו או אחרת. אבל אין לי מה לעשות עם זה!

אני קוראת כאן כל החודש על האמהות ש"עושות את זה", עובדות, קרייריסטיות, משלבות עובדה ובית וכו' וכו'. אני קוראת את כל הטיפים והרעיונות לראיונות ותלבושות וקורות חיים וחיפושים. אבל אין לי מה לעשות עם זה! לקרוא את ההמשך »


שנמוך של השנמוך

מייל מאמא. לא נגענו:

אתן שם, ב"עבודות שאוהבות אמהות", עושות עבודת קודש. אני עוקבת אחריכן בפייסבוק, מחפשת עבודות באתר.

לא אוהבת חשיפה ולכן ביקשתי לא להזדהות.

זאת אני:

מילא אמא, אבל אמא שמתקרבת לחמישים.. נורא ואיום.
עדיין עם ילדה די קטנה בבית, בת כמעט תשע… מזעזע.
אם יחידנית… אמיתית, ללא בעל… שומו שמיים.

לפני כעשרים וחמש שנים התחלתי לעבוד. ממש מלמטה. עם קצת מזל וגם קצת כשרון, טיפסתי במעלה ההר ועברתי כמה מקומות הקשורים ביניהם בצורה כלשהי, בפרגון מלא ואישור הממונים עלי. עבדתי ימים כלילות והשקעתי את נשמתי ב"פיתוח הקריירה". הרווחתי יפה ולא היו לי תלונות.

המקום האחרון שבו עבדתי נסגר.
הזדמנות נפלאה לקצת חופש ואחריו, שינסתי מתניים והלכתי לי לחפש עבודה בידיעה ברורה שממש יחטפו אותי :).

עם למעלה מעשרים שנות נסיון בתפקיד די בכיר בהי-טק (לא תפקיד הנדסי אלא תפעולי), מצויידת בנתוני האישיים, יצאתי לחפש עבודה.
לא הסתרתי כלום בקורות החיים. פירטתי את כל התחומים בהם עסקתי,
צעירה לגמרי ברוחי, עם נסיון בעבודה, נסיון חיים ויכולות אישיות ומקצועיות גבוהות… חשבתי, בתמימותי, שהנתונים רק ישחקו לטובתי.

עבר זמן ולא מצאתי ואז מישהי מחברת השמה מכובדת העירה את תשומת ליבי ל"בעיית הגיל" הכרונולוגי שלי וגם לעובדה שאני over qualified לרוב המשרות המוצעות בשוק.
היא הסבירה לי שהזמנים עכשיו אחרים ושאני רק יכולה לחלום על משכורת כמו שקיבלתי.
היא לימדה אותי מילה שהיתה חדשה אז עבורי – "שנמוך". מילה יפה לשקר, אבל כנראה הכרחית.
הבנתי, הפנמתי ושנמכתי את קורות החיים שלי, אבל כל בר דעת עדיין יכול היה לצאת ולחשב את גילי. פחות או יותר.

אז שנמכתי קצת. ממנהלת הפכתי לעובדת רגילה. מאחראית על המון תחומים הפכתי לפחות אחראית.
נאדה. גורנישט. כלום.
לא קיבלתי תגובות כלל.

אז שנמכתי שוב. מחקתי תאריכים שמסגירים את גילי, הורדתי לי איזה מקום עבודה אחד או שניים,
הורדתי כמה שנים מהחיים והתחלתי ממש "לתפור" קורות חיים לכל משרה מבוקשת.

התמחיתי כבר בקודי פרסום המשרות:
משרה מלאה – פירושה חוסר גמישות והתגייסות לעבודה סביב השעון.
משרה חלקית – פירושה שתעבדי פחות שעה בלבד אבל תקבלי חצי משכורת.
משרה לצעירים – זו משרה לצעירים. כאלה שיכולים לעבוד בלילה גם ולהסתדר עם 23 ש"ח לשעה.
משרה מהבית – פירושה בד"כ שווק רשתי או משהו דומה.
משרה גמישה – פירושה שאת צריכה להיות גמישה ולהישאר ככל הנדרש.
דרוש עובד עם המון ידע ונסיון בהמון תחומים… מקסימום 1-2 שנים – פירושו שמתכוונים לשלם ממש ממש מעט ולא רוצים מישהו שבאמת יש לו את הידע והנסיון.

יש עוד אבל לא נחפור כאן (משתדלת).

בסדר. הבנתי כבר מזמן. הזמנים השתנו ואני לא הולכת ונעשית צעירה יותר. המצב במשק גרוע ולא אקבל משכורת שמנה, אבל אני רוצה לעבוד גם בפחות.
הרבה פחות.
העיקר לצאת ולעבוד. לשלם את המשכנתא, להסתדר עם מה שיש ולא לחשוב איך אני מוכרת את הבית שלי בקרוב רק כדי להמשיך לחיות.

מעולם לא לקחתי דבר מהמדינה (גם אם יש כאלה שחושבים שמשפחות יחידניות שואבות להם כסף מהכיס הפרטי שלהם).
לא ניגשתי ללשכת הרווחה.
לא ביקשתי השלמת הכנסה.

ושוב שנמכתי.

רינג רינג. הטלפון צלצל ומקום עבודה מתעניין היה על הקו.
כולי התרגשות אמיתית שהצליח לי.

אחרי שיחה קצרה, הגעתי לראיון ראשון.
היה לא קל לראות את הפרצוף המאוכזב של המראיין, ובכל זאת, הצלחתי להרשים אותו איכשהו ונותרתי במערכה מול מתמודד זכר, בעל פחות שנות נסיון ממני, כנראה מאד מוכשר וצעיר יותר ועם אשה בבית שיכולה להשאר עם הילדים.
שאלו אותי לגבי שעות עבודה ואמרתי שאין שום בעיה.
"איך תסתדרי עם הילדה?"
"אסתדר ללא בעיה" אמרתי.
הודיעו לי שנשארנו שני מועמדים ושהם מתלבטים.
הגעתי לראיון אחרון.
לאחר מספר ימים הודיעו לי שהמועמד השני התקבל.
"החלטנו לגייס את המועמד השני".
"חבל לי לשמוע, אבל אפשר לדעת מה הסיבה?"
"הוא אמנם עם פחות נסיון, אבל נראה שיש לו פחות מגבלות"
בלעתי רוק, אמרתי יפה תודה ושלום.

אז שנמכתי את השנמוך.

הפעם הגעתי לראיון והייתי צריכה ממש לשקר לגבי העבר שלי, אבל מה לעשות… את הגיל אי אפשר ממש להסתיר.
המראיינת ממש היתה בהלם. למרות שהתאמתי בדיוק לדרישות המשרה, היא חששה שאני over qualified.
לתשובתי שאני רוצה לעבוד ויכולה לתרום הרבה השיבה לי שבודאי יעבור זמן קצר עד שלא אהיה מרוצה, אבל היא תחשוב ותחזור אלי.
לא חזרה.

היו פה ושם עוד פניות דומות.. אותה אכזבה.. אותו מבט בעיניים (מלווה קצת ברחמים)… מה יש לומר?!

אני מחפשת עבודה כבר שלוש שנים. יכולה ורוצה לעשות כמעט כל עבודה, אבל בכל כוון שאליו אני פונה, אני נתקלת במכשול כזה או אחר.

כנראה שאאלץ עכשיו לשנמך את השנמוך של השנמוך.

רעיונות? מישהו?


נעים מעו"ד

 

 

כתבה: שושי שורק

כאמא לליאור, הילה ותהל, וכבעלת משרד לעריכת דין בתחום דיני העבודה, אני נעה כמו כולן על הציר אמא-קריירה. למדתי לתואר ראשון במשפטים ומדעי ההתנהגות ובימים אלו אני מסיימת את התואר השני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. את ההתמחות שלי עשיתי בדיני עבודה, התחלתי כעורכת דין בחברה פרטית, לאחר מכן במשרד פרטי ובשנת 2010 פתחתי משרד עצמאי. בחרתי לפתוח את המשרד, למרות שהקולות סביבי חזרו וניסו להזהיר מפני הקשיים של אמא עורכת דין עצמאית. האמנתי ואני עדיין מאמינה שיש דרך לשמור על הקירבה לילדים ולמשפחה ובמקביל לנהל משרד לעריכת דין מבלי להתפשר על המקצועיות ועל האנושיות. ברור שהאיזון הזה הוא לא פשוט לכל אמא והרבה פעמים אפילו קשה מאוד, אבל אני מאמינה בו. בין לקוחות משרדי נמנים מעסיקים ועובדים, ביניהם לא מעט אמהות ונשים לקראת האימהות, אשר אני רואה שליחות אישית לייצג בצורה הטובה ביותר לצורך מיצוי זכויותיהן כנשים עובדות, במסגרת הדין.

לא מעט מהעובדות הפונות למשרדי, מבקשות ייעוץ בעניין זכויותיהן במקום העבודה לאחר הלידה. עניין שכיח הוא פגיעה במשרתה של העובדת אחרי שובה לעבודה לאחר הלידה. האיסור על פיטורי עובדת במשך שישים הימים שלאחר חופשת הלידה הוא איסור ידוע על פי רוב. עם זאת, נתקלתי בעובדות רבות שלא היו מודעות לאיסור על המעביד לפגוע בהיקף משרתן או בשכרן בתקופה האמורה. בשבועות האחרונים אני מטפלת בלקוחה אשר מעסיקה הפחית את שכרה בשליש(!) לאחר ששבה מחופשת הלידה. כמובן שפגיעה חמורה כזו הינה אסורה על פי הדין והמעסיק שהועמד על טעותו, השיב את העובדת למשרתה בשכרה הקודם. בנוסף לכך, קיימות זכויות נוספות העומדות לעובדות לאחר לידה, אשר במקרים רבים גם המעסיקים אינם מודעים אליהן, ולכן חשוב שאתן תכירו אותן ותדעו לעשות בהן שימוש, במידת הצורך ועל פי הדין.


למצוא את שביל הזהב… האפשר?

כתבה: מיכל מגן

 

מזל טוב  את אמא ! ועכשיו … איך חוזרים לשגרת עבודה אחרי שינוי גדול כל כך, כאשר סדרי העדיפויות השתנו והלב נמצא בבית?

לאורך השנים כמנהלת משאבי אנוש והיום כמלווה ארגונים בתהליכי גיוס, ניהלתי וליוויתי עשרות אם לא מאות נשים בהריון ואימהות במגוון תפקידים. שמחתי שחזרו לעבודה לאחר חופשת הלידה וגם הבנתי את אלו שבחרו להישאר בבית ול"הוריד פרופיל" בהיבט של הקריירה.

במהלך השנים כשחיפשתי עובדים, פגשתי וגייסתי אימהות שהגיעו לראיונות עבודה עם רצון רב ואפילו תשוקה לחזור למסגרת של עבודה, גם עם מגבלת שעות עבודה. לצידן פגשתי גם אימהות שחזרו לחפש עבודה בקושי רב, בחוסר חשק וענין רק כי "אין ברירה וצריך לעבוד" וחלקן אף הגדילו ושיתפו אותי בתחושה..

לא פעם נשמעת ביקורת על מעסיק ששואל באיזו מסגרת הילדים נמצאים, ויש ששואלים גם מה הבן זוג עושה, וברור לנו שבעקיפין הם מנסים להבין מה קורה אם הילד חולה? האם יש מטפלת שמגבה וכו'. אנו מתרעמות על כך שמדובר בחוסר התחשבות והבנה באימהות. חשוב להבין כי לעיתים מה שמסתתר מאחורי השאלות האלו, היא העובדה שלמעסיק חשוב שהעבודה תתנהל כסדרה. כלומר, אני רוצה לגייס עובדים, מחויבים לתפקיד, מתמידים, שאוהבים את מה שהם עושים, ומגיעים בבוקר עם חיוך.

אז איך מוצאים את שביל הזהב?

רגע לפני הגשת מועמדות לתפקידים: הכנה

בדקי בדיוק מה השעות שאת יכולה לעבוד, באילו ימים את גמישה יותר/פחות, אולי יש יומיים שתצאי מוקדם לצאת מוקדם וביום אחר דווקא יכולה לעבוד עד מאוחר ותשלימי את השעות, חלוקת ימים עם בן הזוג, גיבוי של מטפלת, השעות במעון וכו'.

ראיון העבודה: התלהבות וגמישות

הפגיני התלהבות לא רק מהנוחות של שעות העבודה אלא גם מהתוכן וממקום העבודה עצמו. חשוב שהמראיין יבין שאת באמת מעוניינת בתפקיד ולא רק מטעמי נוחות.  במידה ומסגרת שעות העבודה אינן אפשריות מבחינתך, הציעי פתרונות יצירתיים, העבירי את המסר שאת מגלה גמישות. לדוגמא: אפשרות להגיע יותר מוקדם, ימים קצרים/מול ימים ארוכים, עבודה מהבית במידה ואפשרי וכו'.

איזון במהלך תקופת העבודה: בית מול עבודה

זה נכון… אין ספק שבראש סדר העדיפויות נמצאים הבית והילדים וכך צריך! יחד עם זאת, כשאת לא מגיעה העבודה שבאחריותך לא מתבצעת. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? מילות המפתח הן איזון, מחויבות ובעיקר אכפתיות. היי יצירתית והציעי פתרונות לגיבוי לדוגמא: לעבוד על המחשב מהבית? להשלים את השעות בימים אחרים? לחלוק עם הבן זוג, להגיע לחצאי ימים וכו'.

והכי חשוב לזכור: כמו בחיים גם כאן עובד עיקרון ההדדיות, כלומר היי אכפתית, גלי גמישות, מקצועיות והתייחסי אל התפקיד ומקום העבודה כחשובים לך.  תופתעי לגלות עד כמה מקומות העבודה מעריכים ומגלים גמישות כלפי עובדים התורמים ובעיקר מחוייבים ואכפתיים.

מיכל מגן היא מייסדת פורום HR


החוליה החסרה- נשים בהייטק

כתב: זיו מנדל, מנכ"ל משותף מטריקס גלובל ודירקטור במרכז אקדמי דן

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות של תעשיית ההייטק הישראלית שכוללת גידול מואץ בדרישות בכוח אדם ויצירת מחסור של כמות ואיכות.

הגידול נובע מההתפתחות של סטארט-אפים (כדוגמת Conduit הידועה), גידול בחברות ההייטק הישראליות הגדולות שחוזרות מהודו לישראל (אמדוקס, קומברס) וגידול במרכזי הפתוח הבינ"ל (EMC, AT&T, אלקט לוסנט, יבמ ) שחלקם התחילו מרכישת חברות סטארט-אפ והתרחבו למרכזי פיתוח ומעבדות לצרכים נוספים.

אין ספק שכיום האיום הגדול ביותר על תעשיית ההייטק והסטארט-אפים טמון בחוסר היכולת של האקדמיה והמכללות הפרטיות לייצר מספיק כוח אדם איכותי ויש כאן מקרה קלאסי שהכמות עלולה להשפיע גם על האיכות ויכולת ההתמודדות שלנו עם הצרכים של העולם.
בשנים האחרונות מדברים הרבה בתעשיית ההייטק על כך שאחד ממנועי הצמיחה ברמת מקורות כוח האדם לתעשיית ההייטק טמונים בלקיחת כוח אדם מקרב החברה החרדית והערבית. אבל יש מקור כוח אדם נוסף שאיננו משתתף דיו בשוק העבודה של ההייטק ולמרות שמדובר בסוד גלוי , אין כמעט פעילות ממשלתית או פעילות של התעשייה בתחום לפניה לקהילה המגדרית של הנשים והגדלת אחוז הנשים שעובדת בתעשיית ההייטק.

להמשך קריאה


הסבה מקצועית? הנה 4 שאלות שיעזרו לך להחליט

 

כתבה: רויטל סילס

הסבה מקצועית מעצם הגדרתה דורשת שינוי. שינוי שבו אנחנו נפרדות מפרק מוכר ובטוח אל עבר פרק חדש בחיינו ובאופן טבעי נדרשת כאן תקופת הסתגלות. תהליך השינוי לעיתים מורכב. הוא טומן בחובו רווחים שבגינם אנחנו צועדות לקראת שינוי, אך מנגד הוא כרוך גם במחיר ובויתורים, ביניהם, מעבר לתחום חדש הדורש מאיתנו להתחיל מלמטה.

לכן, בבואך לבחון את האופציה להסבה מקצועית, כדאי לדעת:

מתי?

הרבה פעמים החשיבה על שינוי מתרחשת כאשר משהו משתנה בחיינו והאיזון המוכר- מופר. חשיבה זו בדרך-כלל נפוצה במעבר לסטטוס החדש: 'אמא'. זהו שינוי סטטוס משמעותי המחייב מאיתנו התארגנות מחדש. אני פוגשת לא מעט אמהות במהלך חופשת הלידה שהצורך בשינוי בחיי הקריירה מתבקש ולא תמיד הן יודעות מה השינוי הנכון להן. חופשת הלידה היא תקופה המאופיינת בהרבה שאלות שאנחנו מעלות לגבי המשך העתיד המקצועי שלנו (גם בלידות הבאות…). הרבה אמהות מוצאות באתנחתא הזאת את ההזדמנות והזמן הנכון לבחון את המשך דרכן התעסוקתית.

כמובן שהחשיבה על שינוי מקצוע יכולה להתרחש גם בזמנים אחרים כשאנחנו כבר לא אוהבות את מה שאנחנו עושות, כבר לא נהנות מהעבודה ונמצאות בתחושת מיצוי. תחושה זו יכולה להוות גם טריגר לשינוי יחד שילוב העובדה שהינך 'אמא'.

למה?

חשוב להבין מהיכן נובע הצורך בשינוי ולמה את רוצה בו. האם זה רק בגלל שהפכת להיות אמא ואת רוצה לעבוד בשעות גמישות שאינן אפשריות בתפקיד הנוכחי? האם זה דחף שתמיד היה קיים ודווקא עכשיו את נותנת לו מקום? הסיבות יכולות מגוונות, אך כל אחת שחושבת על שינוי צריכה להגיע עם עצמה לתשובה נטולת טרנדים עכשוויים ולחצים סביבתיים מכל מה שמקובל, צריך ונהוג. יתכן והתשובות לכך אינן נעוצות בפתרון של 'הסבה מקצועית', אלא בשינויים אחרים, קטנים יותר. היות והסבה מקצועית כרוכה בשינוי גדול, ראוי לבחון לעומק את הסיבה לבחירה. הסיבה יכולה להיות ה"מנוע" והמוטיבציה להתחיל, להמשיך ולהתמיד בתהליך השינוי.

מה?

סיבה ההופכת להיות ה'מנוע' לתהליך צריכה להיות מחוברת אליך מבפנים ועל כן חשוב לשאול את עצמך: מה מניע אותך לבצע את השינוי והאם הוא עונה על הצרכים שלך? מה נטיות הלב שלך? מהן העדפות שלך? מה חשוב לך בסביבת העבודה? מה מעניין אותך במקצוע החדש? אילו מחירים את מוכנה לשלם ועל מה את מוכנה לוותר? ואחת השאלות החשובות שאין לפסוח עליה בשום צורה – מה את יודעת על המקצוע/התחום החדש שאליו את פונה? החשיבות לאיסוף מידע בטרם מבצעים את השינוי היא קריטית. ללא בדיקה מעמיקה ובחינה של הדברים, התהליך עלול להסתיים באכזבה ומפח נפש גדול. המידע צריך לכלול איזה ביקוש יש למקצוע שבחרת בשוק העבודה? האם העבודה הזאת אכן משתלבת עם שאר התחומים בחייך? מהו הידע, המיומנויות והכישורים שהמקצוע דורש? ובהתאמה עליך לדעת עם אילו כישורים, מיומנויות וידע את מביאה מעצמך וכמובן מה נדרש ממך כדי להשלים את הפער? האם רק רכישת השכלה תהיה מספקת? לאחר ביצוע המיפוי יתכן ותיווכחי שהתמונה תהיה שונה לגמרי מציפיותייך. על כן המיפוי חשוב על מנת להיערך כראוי לקראת השינוי.

איך?

לאחר שביצעת בחינה מעמיקה מה תדרוש ממך אותה הסבה מקצועית, תוכלי לדעת איך לעשות זאת. למשל: אם בבדיקה שערכת גילית שאחד ההיבטים בהסבה המקצועית מחייבים השכלה רשמית, יהיה עלייך לבדוק אילו מוסדות השכלה מציעים את אותה השכלה ולבחון היכן הכי כדאי ללמוד בהתאם. אם התפקיד דורש  ניסיון תעסוקתי קודם בתחום, כאשר מטבע הדברים לא רכשת אותו, תוכלי לבדוק מקומות בהן תוכלי להתנדב כדי להתחיל לצבור ניסיון במקביל לתהליך חיפוש העבודה וכו'.

לפעמים אנחנו מגיעות להחלטות בחיים על בסיס מידע חלקי ואף על חוסר מידע, השאלות שהצגתי נועדו לסייע בקבלת ההחלטה. חשוב לציין כי ישנם מרכיבים נוספים שצריך לקחת בחשבון בהחלטה להסבה מקצועית, ביניהם: יכולת כלכלית, סביבה תומכת (גם רגשית), יכולת אינטלקטואלית, זמן הנדרש לשינוי ואפילו הטיימינג.

פחדים, חששות ואי-וודאות הם חלק טבעי מהתהליך. אל תתני להם לשתק אותך, תני להם את המקום הראוי לשמור אותך דרוכה ועירנית לשינוי ותאפשרי לעצמך להעז.

כשמדובר בעתידך המקצועי ובהחלטה אשר תשפיע ותעצב אותו, כדאי ומומלץ להיוועץ גם באנשי מקצוע לניהול קריירה ולבצע את התהליך תוך כדי בחירה ותכנון.

בהצלחה!

 

הכותבת:

רויטל סילס, אחראית תעסוקה ב'מזא"ה 9' בשיתוף סטרייב.

מומחית בייעוץ וליווי תעסוקתי ומנחת סדנאות בתחום פיתוח קריירה.

בעלת M.A בייעוץ ופיתוח ארגוני ו- A.B במדעי ההתנהגות.

בוגרת תכנית להנחיית קבוצות לפיתוח מנהיגות ומצויינות.

בעלת ניסיון רב ומגוון בתחום הגיוס במגזר העסקי ובמגזר הציבורי-בגוף בטחוני.

בעלת ניסיון ניהולי במכון אבחון לפסיכולוגיה תעסוקתית.


יום העצמאות שלי

כתבה: גלית בן שמחון

עצמאות זה לעשות את שאנחנו אוהבים, בלי להשתעבד למשמעות החיצונית, לסמלים החברתיים, התרבותיים, להישגים החיצוניים ולהזדהות עם מה שזה מייצר אצלנו ואצל אחרים. זה החופש מהמראה החיצוני שלנו, מהגודל או החוסר שבחשבון הבנק שלנו וממה שאנשים תופסים כראוי או מוערך. זה לדעת שהיום אנחנו פה, למעלה ומחר למטה. זהו מחזור החיים, רק ככה אנחנו גדלים, צומחים ולומדים.

עצמאות זה היכולת ללמוד ולהשתנות, כל הזמן ולהרגיש שלעולם איננו מבוגרים מדי או צעירים מדי, לעשות את מה שנכון לנו, עכשיו.

כשאנחנו עצמאים, אנחנו קודם מקשיבים לעצמנו, רק אחר כך לאחרים. מתייעצים ומחליטים מה שנכון לנו. תגלו שלעצמאים מקשיבים יותר, כי הם מדברים מהקול הפנימי שלהם.

עצמאות זה לדעת שהכללים והחוקים, הם בית הסוהר של האנושות, הם הבריחה של הפחדנים או של אלה שאין להם חיים משל עצמם, של אלו שרוצים לשלוט בנו, חסרי המודעות.

עצמאות זה לעשות משהו ולא להתבייש לעשות ההפך, למרות שאמרתם, הצהרתם. להשתנות לשנות דעתכם, כשלא מתאים.

אנשים עצמאים לא דחוף להם להגדיר את עצמם, לא מכניסים עצמם למסגרות ולא מאמינים לשטויות שמכניסים לעצמם לראש. אתם תזהו את השטויות כי הן רעשניות. ככל שאתם צועקים, אין לכם מה להגיד באמת. מתגוננים.

עצמאים אף פעם לא אומרים לא מוחלט. יודעים, שהם לא יודעים באמת מה יהיה. לא מתביישים להגיד לא יודע.

עצמאים בוחרים כל יום מחדש. לא חיים את מה שהבטיחו פעם.

לא חיים את העבר, משחררים אותו באהבה וממשיכים הלאה. סולחים.

מה שעכשיו הוא לא מה שיהיה. הכול עובר. גם הטוב וגם הרע.

עצמאים לא מכניסים עצמם למוסדות, בעיקר לא מוסד נישואין. מעדיפים אהבה על פני חוזים וכללים, מנסחים לעצמם וביניהם בלבד את החוזה הפרטי שלהם לאהבה והקשר שלהם.

הערכים היחידים על פיהם ישפטו את עצמם, שלא יעשו לאחרים את מה ששנוא עליהם.

עצמאים מכבדים כל יצור באשר הוא, עלי אדמות. גם אם הוא דוחה אותם, כי הוא לא מאיים עליהם ועל הדרך שהם בחרו.

עצמאות זאת אהבה חופשית, בכול מקום.

עצמאות זה החופש לטעות. רק דגים מתים שוחים עם הזרם.

עצמאים מעדיפים לבקש סליחה מאשר לבקש רשות.

אז מה אני אומרת בעצם? שחררו שליטה. גם ככה אין לכן באמת שליטה. תהיו פתוחות לשינויים. תלמדו, תקראו, תקשיבו לדעות שונות משלכן, שברו פרדיגמות, תהיו חופשיות מדעות קדומות. קחו חופש מעצמכן, מהתדמית שלכן.

חיו עם כל הניגודים שבכן בשלום. אתן לא מושלמות. אין דבר כזה שלמות. אתן גם וגם ולא או ואו.

אל תהיו ציניות. זהו מנגנון ההגנה של הפחדנים. המון חוש הומור גם כשרע לכן.

תצחקו על עצמכן.

אל תחפשו מעמד, סטטוס. תהיו בלתי תלויות בסטטוס, שהפוקוס יהיה בפנימי, לא בחיצוני.

ייצרו ערך בחיים. פעילויות מגוונות ולא מצמצמות. אל תפחדו ללכת אחרי הדברים שבאמת מרגשים אתכן. תחיו את החיים שלכן ולא של אחרים. כאילו אף אחד לא מסתכל עליכן. כי באמת אתן לא מענינות אף אחד. חוץ מאת ילדכן, הוריכן והאהבה שבחיים שלכן.

תתנשקו, תצחקו בקול, תרקדו ברחוב, תפלרטטו, תסתכלו בעיניים, תחיו בהווה המושלם שלכן. זאת עצמאות בשבילי.

גלית בן שמחון היא יזמת, יועצת, וסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בקבוצת הפניקס. 


אמא עובדת

כתבה: קרן יקיר-הראל

כן, אני אמא. אמא עובדת, כך אני מגדירה את עצמי.

המימוש המקצועי שלי חשוב לי באותה מידה כמו גידול הבנות היקרות שלי. לעיתים, אני מודה, העבודה אפילו מגיעה קודם. ישיבות שנמשכות לתוך הלילה, טיסות לחו"ל פה ושם (שאני מאוד אוהבת למען האמת). אני חושבת שהזמן שאני מבלה עם הבנות שלי נמדד באיכות ולא בכמות. לא אומר שאין לי ייסורי מצפון- שאני לא כל יום מגיעה ב- 16:00 לגן, מבלה איתן בפארק, או בג'ימבורי ועושה איתן פאזלים בסבלנות יתרה… אני מהאמהות שיושבות בגינה בצד ועונות לאימיילים תוך כדי… אבל אני לא חושבת שזה הופך אותי לאמא פחות טובה!

להיפך, ברגע שאני שלמה עם הבחירה המקצועית שלי, אני אמא מאושרת יותר ומלאה יותר מבפנים וגם נותנת לבנותיי דוגמא אישיתJ

בתפקידי אני מנהלת גיוס גלובאלית וחשוב לי מאוד שיגיעו אלינו לארגון אמהות. אין אצלנו "משרת אם"- המונח הזה מאוד מיושן בעיניי. אצלנו יש גמישות, אנו מודדים את העובדים על פי התפוקה והביצועים ולא על פי הזמן שהם יושבים במשרד. בעיני, אמהות הן עובדות חרוצות ויעילות יותר, מכיוון שיש להן חיים נוספים ומלאים מחוץ לעבודה ולכן הן משקיעות 100% מהיום בלעבוד כדי שיספיקו גם להיות עם הילדים.

אני חייבת לציין שהאיזון בין אמהות לקריירה לא פשוט בכלל, הוא מלווה בהרבה רגעי תסכול ויכול להתקיים רק עם התמיכה של הסובבים (בעל, הורים, מטפלת…). אבל כמו שאמרה המשוררת ורד מוסנזון- "סוד האושר הוא להיות שלם עם עצמך". זו המנטרה שלי לחיים!

*קרן יקיר הראל, מנהלת גיוס גלובלית בחברת NICE


אין כמו בבית

 כתבה: מיכל גולדן

כן אני אימא, כבר 12 שנים.  מהרגע שנולדו ילדיי, בחרתי בחירה אחת ברורה – קודם הבית ואח"כ עבודה. הבחירה הזו נכונה לי ולבן הזוג שלי. הבחירה הזו נולדה ביום שאיחרתי את הרכבת, בחזרה מהמשרד למסיבת פסח בגן של הבן שלי. יש שתי סיבות לבחירה הזו, לא ברור סדר החשיבות בניהן. סיבה ראשונה – בסוף בריאות משפחה ואהבה, זה מה שחשוב לי בחיים.  סיבה שנייה – העבודה אף פעם לא נגמרת. הבחירה הזו, צריכה הייתה לחיות בשלום יחד עם בחירה נוספת שלי: אני בחרתי במימוש עצמי, כי אני בטוחה ששם טמון האושר האישי. הזריזות בניכן, זיהו שיש כאן ניגוד אינטרסים, גם אני הבנתי את זה. כאן נכנסת המילה איזון, איזון בין אימהות לקריירה.

לפעמים נדמה לנו שהפתרון לשילוב בין אימהות לקריירה, הוא עבודה מהבית.  רגע לפני שבוחרים בכך, כדאי לחשוב על המשמעות של העניין. צריך לזכור שלכל בחירה שלנו יש מחיר: עלות ותועלת. השאלה היא: האם אני מודעת למחיר? האם אני ערוכה לחיים שכאלה? האם אני מוכנה לשלם את המחיר כדי ליהנות מהיתרונות?

עבודה מהבית –  מה זה אומר? זה אומר טשטוש הגבולות בין הבית לעבודה.

זה אומר מצד אחד שעות גמישות. מצד שני – זה אומר שעובדים כל היום, בין ענייני הבית לבין העניינים המקצועיים.  עבודה מהבית זה נוח, אני לא נוסעת לשום מקום ולא תקועה בפקקים. אבל אני גם לא שייכת לקבוצה, אין עוד מישהו שיושב לידי במשרד, שאפשר להתייעץ איתו.

לכן דווקא בבחירה הזו חשוב להגדיר מראש –

  • סדרי העדיפויות.
  • שעות עבודה.
  • שעות לבילוי עם הילדים.
  • מקום לניהול פגישות.
  • תיאום ציפיות מבן הזוג.

עבודה מהבית, יכולה להצליח, כמו כל בחירה שלנו, כדי להצליח צריך הגדרות ברורות, יכולת להתגמש ובן זוג תומך.

מיכל גולדן, יועצת עסקית לאמהות


jobs4mom מארחת את טלי חרותי-סובר

ב- 18.10.12 נערך דיון פתוח בעמוד הפייסבוק שלנו עם טלי חרותי-סובר, אמא של רועי ומאיה, ועורכת מדורי ניהול, יזמות וקריירה ב-Themarker. הדיון עסק בנשים וקריירה, ושיתוף בני הזוג שלנו בטיפול בילדים. הנה סיכומו של הדיון:

עבודות שאוהבות אמהות מעניין אותנו לשמוע, האם האימהות שינתה אותך?

Tali Heruti-Sover: זו שאלה אמיתית…? מכירות מישהי שהאמהות לא שינתה אותה? ברור. הכל משתנה- פיזית, מנטלית, משפחתית, קריירית…

עבודות שאוהבות אמהות ספרי לנו באמת, איך התבטא השינוי מבחינת הקריירה? האם העבודה התאימה את עצמה לשינוי שלך? או את אליה?

Tali Heruti-Sover: קודם כל אמהות משנה הכל. צריך לחשוב עליה, להתכונן אליה, לבנות אסטרטגיה עוד הרבה לפני שהיא מגיעה. אחד הדברים שאני מדברת עליו כל הזמן עם סטודנטיות, בעיקר נשים שעוד לא התחתנו, זו המחשבה קדימה. ההבנה שאת לא סופרוומן – הפתעה הפתעה – ולכן את לא רוצה, או יכולה, לעשות הכל לבד.

Sivan Shatil Baram  בוקר טוב טלי. הייתי שמחה לשמוע מה עמדתך בנוגע למאמר המפורסם (והמקומם בעיני…) שפרסמה לאחרונה אן מארי סלוטר במגזין אטלנטיק "מדוע נשים עדיין לא יכולות הכל"

Tali Heruti-Sover: לטעמי – וכאן אני מגיע הלאן מארי סלוטר שעשתה הרבה רעש לא מזמן- אין סיבה לבחור בין אמהות לקריירה. יש סיבה לבנות אותה בהתאם למה שנדרש מחיי משפחה. ראשית חייבים לחבר את הבעל/האישה/בן/בת זוג למערכת ההורית. אמהות ואבהות הם אותו נושא בדיוק – ואת ההחלטה המשותפת הזו צריך לקחת עוד לפני שמתחתנים. אם שני בני הזוג מכירים בחשיבות הקריירה האחד של השני הם ייצרו מערכת משותפת שלא הופכת אמהות לאחראיות הבלעדיות על הילדים. במקביל חייבים לייצר מתחילת הדרך – אבל ממש מההתחלה- תשתית נכונה שתאשר לאמא ולאבא, להמשיך לקיים קריירה. ד"ר רחל שיינין, שעומדת בראש בית השקעות גדול תיארה לי איך עושים את זה: לוקחים את המטפלת הכי טובה ומשלמים לה קצת יותר כדי שהיא לא תעזיב עד שהילד בן עשר… קונים אוטו טוב, לא כזה שנתקע בבוקר כי רוצים לחסוך. רצוי לגור ליד ההורים – זה תמיד טוב עבור הנושא הזה, וכמובן מתחלקים עם בן/בת הזוג. אהה- ונפטרים מייסורי המצפון, ומביאים לגן ליומולדת עוגה קנויה. זה ממש בסדר.

בהנחה שאת לא גרה 300 קמ ממקום העבודה שלך כמו סלוטר (נדמה לי שאולי 30000) ובאמת לא יכולה לפגוש את הילדים שלך -כי את מאוד רחוקה- אין סיבה לא לשלב את הדברים באופן יותר נח.

Zohar Pereman הי טלי, מטפלת זה אף פעם לא כמו אמא. איך מתמודדים עם רגשות האשמה?? לקרוא את ההמשך »