מקום כמו 'אינטל' לא עוזבים…

Lotem

כתבה: לוטם אביזמר לשם

התלבטות היא סיפור חיי (הנה, אני כבר מוצאת את עצמי מתלבטת איך להמשיך את הכתבה…).

מאז שאני זוכרת את עצמי אני נוהגת להתלבט. כילדה התלבטתי שעות מה ללבוש, ורק אחרי שהארון היה הפוך על המיטה, מיליון מדידות ושלושים חוות דעת נמצאה ההופעה המיוחלת, התלבטתי גם אם להיות חברה של הבחור שאהב אותי (לימים בעלי), ורק אחרי שנפרדתי ממנו וחזרתי 5 פעמים החלטתי שאני אוהבת אותו, התלבטתי מה ללמוד בתיכון, ספרות או כימיה, ואחרי שיעור אחד בהרחבת ספרות ביקשתי לעבור לכימיה.

גם כשבגרתי ההתלבטויות לא פסקו, רק הנושאים השתנו וההשלכות הפכו משמעותיות. התלבטתי אם לעבור דירה, אם להתחתן, אם להשאיר את ההיריון וההחלטה שהייתה אולי הקשה מכולן אם לעזוב את מקום העבודה.

במשך 3 וחצי שנים עבדתי ב'אינטל' במשאבי אנוש. מונית אספה אותי והחזירה אותי מפתח הבית, היו לי ארוחות צהריים חמות ומגוונות, המנהלות שלי פרגנו לי ונתנו לי חופש להביא את עצמי ואת היכולות שלי לידי ביטוי, האנשים בקבוצה היו חביבים ואפילו התנאים היו נאים. היה לי טוב, באמת טוב. אבל לצד כל הטוב הזה היה לי חלום – רציתי להיות עצמאית. רציתי לעזור לאנשים לחיות את הרצונות שלהם. לגרום להם להבין שהכול אפשרי בעבורם. לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

אהה…. את אמא?! טוב, אז זה לא יילך

כתבה: לוטם בכר

לא, זו לא התגובה של בחור שהתחיל איתי בפאב וגילה שבפלאפון שלי יש תמונות של ילדה חמודה במקום תמונות שלי עם חברות בביקיני, זו התגובה של לא מעט מראיינים כשהם מגלים שאני צריכה לצאת לפני שקיעת החמה (או צאת הנשמה) כדי לקחת את הבת שלי.

אני לוטם, בת 29, עו"ד במקצועי ואמא. אחרי 3.5 שנות לימודים, שנת התמחות ושנה ניסיון כעורכת דין מסחרית ועם לא מעט מסגרות בהן התנדבתי וצברתי ניסיון, נדמה כי קורות החיים שלי בעצם מכילים מילה אחת :"אמא". לקרוא את ההמשך »


מקסימום תצליחי!

אמא אנונימית משתפת:

"אני אימא ועבדתי מספר שנים בחברות הייטק בתחום התוכנה. 
נהנתי מעבודתי, אולם בשלב מסוים, ניסיתי להוריד את היקף המשרה, דבר אשר הוביל בסוף של עניין להגשת התפטרותי (מיוזמתי המלאה) מהעבודה וחיפוש אחר עבודה חדשה. 
ערכתי בדמיוני רשימה של כל התנאים שאני מחפשת: הייתי מוכנה להתפשר על השכר במידה, אך לא להתפשר על תחום העיסוק המקצועי, מספר השעות השבועיות ועל מרחק הנסיעה מהבית (שהוא נגזרת של שעות העבודה בעיניי). המטרה שלי הייתה להשאר בתחום ולשפר את תנאי העבודה כך שיתאימו לי כאימא ולא לפתוח בקריירה חדשה. לקרוא את ההמשך »


jobs4mom מארחת את טלי חרותי-סובר

ב- 18.10.12 נערך דיון פתוח בעמוד הפייסבוק שלנו עם טלי חרותי-סובר, אמא של רועי ומאיה, ועורכת מדורי ניהול, יזמות וקריירה ב-Themarker. הדיון עסק בנשים וקריירה, ושיתוף בני הזוג שלנו בטיפול בילדים. הנה סיכומו של הדיון:

עבודות שאוהבות אמהות מעניין אותנו לשמוע, האם האימהות שינתה אותך?

Tali Heruti-Sover: זו שאלה אמיתית…? מכירות מישהי שהאמהות לא שינתה אותה? ברור. הכל משתנה- פיזית, מנטלית, משפחתית, קריירית…

עבודות שאוהבות אמהות ספרי לנו באמת, איך התבטא השינוי מבחינת הקריירה? האם העבודה התאימה את עצמה לשינוי שלך? או את אליה?

Tali Heruti-Sover: קודם כל אמהות משנה הכל. צריך לחשוב עליה, להתכונן אליה, לבנות אסטרטגיה עוד הרבה לפני שהיא מגיעה. אחד הדברים שאני מדברת עליו כל הזמן עם סטודנטיות, בעיקר נשים שעוד לא התחתנו, זו המחשבה קדימה. ההבנה שאת לא סופרוומן – הפתעה הפתעה – ולכן את לא רוצה, או יכולה, לעשות הכל לבד.

Sivan Shatil Baram  בוקר טוב טלי. הייתי שמחה לשמוע מה עמדתך בנוגע למאמר המפורסם (והמקומם בעיני…) שפרסמה לאחרונה אן מארי סלוטר במגזין אטלנטיק "מדוע נשים עדיין לא יכולות הכל"

Tali Heruti-Sover: לטעמי – וכאן אני מגיע הלאן מארי סלוטר שעשתה הרבה רעש לא מזמן- אין סיבה לבחור בין אמהות לקריירה. יש סיבה לבנות אותה בהתאם למה שנדרש מחיי משפחה. ראשית חייבים לחבר את הבעל/האישה/בן/בת זוג למערכת ההורית. אמהות ואבהות הם אותו נושא בדיוק – ואת ההחלטה המשותפת הזו צריך לקחת עוד לפני שמתחתנים. אם שני בני הזוג מכירים בחשיבות הקריירה האחד של השני הם ייצרו מערכת משותפת שלא הופכת אמהות לאחראיות הבלעדיות על הילדים. במקביל חייבים לייצר מתחילת הדרך – אבל ממש מההתחלה- תשתית נכונה שתאשר לאמא ולאבא, להמשיך לקיים קריירה. ד"ר רחל שיינין, שעומדת בראש בית השקעות גדול תיארה לי איך עושים את זה: לוקחים את המטפלת הכי טובה ומשלמים לה קצת יותר כדי שהיא לא תעזיב עד שהילד בן עשר… קונים אוטו טוב, לא כזה שנתקע בבוקר כי רוצים לחסוך. רצוי לגור ליד ההורים – זה תמיד טוב עבור הנושא הזה, וכמובן מתחלקים עם בן/בת הזוג. אהה- ונפטרים מייסורי המצפון, ומביאים לגן ליומולדת עוגה קנויה. זה ממש בסדר.

בהנחה שאת לא גרה 300 קמ ממקום העבודה שלך כמו סלוטר (נדמה לי שאולי 30000) ובאמת לא יכולה לפגוש את הילדים שלך -כי את מאוד רחוקה- אין סיבה לא לשלב את הדברים באופן יותר נח.

Zohar Pereman הי טלי, מטפלת זה אף פעם לא כמו אמא. איך מתמודדים עם רגשות האשמה?? לקרוא את ההמשך »


סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 


מריח כמו (הכל חוץ מ)רוח נעורים

אזהרה! הפוסט הבא כולל פרסומת לספר

כתבה: נעה יעקובוביץ

בא לי קצת לבכות כשאני קוראת את זה: "נעה יעקובוביץ, בת 26, קומתה 164 ס"מ, עיניה חומות, שערה בלונדיני מתולתל, מבנה גופה אתלטי. לאחרונה נראתה מחפשת את עצמה. יש לה תואר בכלכלה אבל היא קופירייטרית, נראית עדינה אבל עושה אגרוף תאילנדי, מפחדת מג´וקים אבל יודעת לשגע פילים."

שורות אלה נכתבו על הכריכה האחורית של הספר שלי "לשגע פילים", שהייתי רוצה לומר עליו "ספרי הראשון", אבל לא באמת היה עוד אחד אחריו. כבר יותר מדי זמן אני אומרת שאעבוד על לעצבן ג’ירפות (לא, אני לא באמת אקרא לו ככה) ולא עושה דבר וחצי דבר בעניין. לשגע פילים ראה אור לפני 7 שנים, ואם הייתי צריכה לתת לו את הקונטרה המעודכנת, הייתי כותבת "כבר לא בת 26 וגם לא קופירייטרית, קצת פחות מפחדת מג’וקים ויש סיכוי שאולי מצאתי. רק שלא בטוח את מי".

עצוב לי לקרוא את הסיפורים שכתבתי, שמתחילים במציאות ונגמרים בהזיה, כי אני מרגישה שאני חיה חיים אחרים היום. שהעובדה שאני אמא מחייבת אותי להיות עם הרגליים על הקרקע ולהתרחק כמה שיותר מהר מכל ענן אפשרי. להיות אמא משמעותו רצינות, בגרות ואחריות, לא בהכרח בסדר זה. להמשך קריאה


תרגיל חובה לכל מחפשת עבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

כל מחפשת עבודה מבינה, שכדי להתקבל לעבודה, עליה לשכנע שהיא זו שהכי מתאימה לתפקיד המוצע. חשוב שתזכרי, שכל המעסיקים, ללא יוצא מן הכלל, מחפשים בן אדם, שתכונותיו יתאימו לתפקיד ולארגון.

לפעמים נדרשים דברים נוספים,בהתאם לסוג התפקיד, כגון – השכלה, ידע, ניסיון וכיו"ב. מה את מציגה כשאת מציעה את עצמך לעבודה חדשה? מה בכלל יש לך להציע? אני מכוונת את מחפשי העבודה לעשות עבודה רצינית בנושא הזה. אני שואלת אותם שאלה חשובה, ועכשיו אני שואלת גם אותך : כמה תכונות חיוביות יש בך? ללא קשר לתפקיד. כבת אדם. כמה? לקרוא את ההמשך »