אמא חזקה, מועמדת חלשה.

כתבה: נילי חייקין

אפשר להתחיל את הפוסט בניסוח לקוני על חודשי הריון ארוכים, שעות צירים בלתי נגמרות וכמובן על אמהות כבחירה, ויתור או קורבן.. אפשר, אבל לא כשאני חתומה על הפוסט זה.

שלום, שמי נילי חייקין, נשואה ואמא לשני ילדים מקסימים. עוסקת בתחום הגיוס, מלווה מועמדים ומועמדות בתהליכי עבודה יזומים.

מאז היותי אמא אני בוחרת איפה לעבוד ומתי לעזוב. לפעמים אני לא מתאימה למשרה ולפעמים המשרה שבחרתי קטנה, גדולה או לא מתאימה למידותיי.

אני בוחרת להיות מועמדת חזקה, את מוזמנת גם. בהחלט יש מקום לכולן. אפשר ורצוי ללמוד איך לשקף זאת בתהליך חיפוש העבודה.

המתכון פשוט, בדוק, זמין ונגיש לכולם, את מוזמנת להפוך למועמדת חזקה עכשיו! לקרוא את ההמשך »


אין כמו אמא

facebook larg pict

על חוויית הגיוס האימהית של אתר “שיפוצים פלוס”, מאת שמול שמחוני

שמי שמול ואני מנהל בשותפות את אתר האינטרנט שיפוצים פלוס המציע רשימה של קבלני שיפוצים טובים, מהטובים בארץ. האתר הוקם בשנת 2010 ע"י שני חבר'ה צעירים, אני אחד מהם. כשהקמנו את האתר לא ידענו לאן הוא יתפתח ובהתחלה אפילו האמנו שנוכל אנו להשתלט על כל העבודה לבדנו. מהר מאוד הבנו שטעינו.

קשה לתפוס כמה עבודה וכמה עזרה צריך כדי לתחזק אתר אינטרנט בגודל שלנו. אז עשינו את הצעד המתבקש וצירפנו לשורותינו עובדים שיעזרו לנו לצמוח.

בשנתיים האחרונות עבדו איתנו כ-7 עובדים ועובדות שונים. על אף שחלקם עבדו במקביל, מדובר בתחלופה גבוהה לכל הדעות. בראיונות הקבלה תמיד אמרנו את אותו המשפט וגם התכוונו לדברים: "אנחנו לא מחפשים עובד לטווח קצר, אנחנו מחפשים מישהו שיגדל איתנו". זו לא קלישאה – באמת חיפשנו את השקט ואת הבטחון שעובד טוב ומסור יכול לספק לטווח הארוך, וגם הצענו תגמול בהתאם. למרות זאת, זה לא הצליח.

מבלי להיכנס לפירוט על כל עובד, אפשר לתייג את כל עובדינו לשעבר כחבר'ה צעירים וטובים עם כוונות טובות. בהתחלה הכל היה נראה מושלם: כל העובדים בני אותו גיל פחות או יותר, ללא מחויבויות שיפגמו בעבודתם, עם המון מקום לצמוח ולהתפתח אצלנו. ומה יכול להיות יותר נוח בשבילם מעבודה נינוחה ולא פיזית, בנוחות של משרד ממוזג ולפעמים גם מהבית. מושלם, לא?

איפה טעינו? לקרוא את ההמשך »


5 טיפים לאמא העצמאית

home

כתבה: נעה יעקובוביץ

אני כותבת את הפוסט הזה מסיאול. כן, כן, זו שבקוריאה.

את הבוקר ביליתי בנסיעה ברכב עם שלוש ילדות צורחות ברכב, היו שם עוד הורים, נכון. אחרי נצח הגענו לגן חיות, חיכינו בתור ארוך וכשכבר הגענו לכניסה לגן החיות, היה כבר כל כך קר, שפשוט עשינו אחורה פנה וחזרנו הביתה. עכשיו כולם נסעו לאיזה מקום כיפי, כפיצוי, אבל השעה כבר 16:00 כאן, שזה אומר 9:00 בשעון ישראל ורק אני נשארתי בבית מול המחשב כי צריך לעבוד. אוף. לקרוא את ההמשך »


מקום כמו 'אינטל' לא עוזבים…

Lotem

כתבה: לוטם אביזמר לשם

התלבטות היא סיפור חיי (הנה, אני כבר מוצאת את עצמי מתלבטת איך להמשיך את הכתבה…).

מאז שאני זוכרת את עצמי אני נוהגת להתלבט. כילדה התלבטתי שעות מה ללבוש, ורק אחרי שהארון היה הפוך על המיטה, מיליון מדידות ושלושים חוות דעת נמצאה ההופעה המיוחלת, התלבטתי גם אם להיות חברה של הבחור שאהב אותי (לימים בעלי), ורק אחרי שנפרדתי ממנו וחזרתי 5 פעמים החלטתי שאני אוהבת אותו, התלבטתי מה ללמוד בתיכון, ספרות או כימיה, ואחרי שיעור אחד בהרחבת ספרות ביקשתי לעבור לכימיה.

גם כשבגרתי ההתלבטויות לא פסקו, רק הנושאים השתנו וההשלכות הפכו משמעותיות. התלבטתי אם לעבור דירה, אם להתחתן, אם להשאיר את ההיריון וההחלטה שהייתה אולי הקשה מכולן אם לעזוב את מקום העבודה.

במשך 3 וחצי שנים עבדתי ב'אינטל' במשאבי אנוש. מונית אספה אותי והחזירה אותי מפתח הבית, היו לי ארוחות צהריים חמות ומגוונות, המנהלות שלי פרגנו לי ונתנו לי חופש להביא את עצמי ואת היכולות שלי לידי ביטוי, האנשים בקבוצה היו חביבים ואפילו התנאים היו נאים. היה לי טוב, באמת טוב. אבל לצד כל הטוב הזה היה לי חלום – רציתי להיות עצמאית. רציתי לעזור לאנשים לחיות את הרצונות שלהם. לגרום להם להבין שהכול אפשרי בעבורם. לקרוא את ההמשך »


אמא של חזי מחפשת עבודה

Yael_cohen_segev

פוסט של אמא מ- jobs4mom: יעל שגב-אקר.


אמא של חזי מבלה יותר מדי שעות מול המחשב, לפחות לדעתו.

 "אמא, מה את עושה שם כל הזמן?" שואל חזי ערב אחד, לאחר שצחצח שיניים והוא מחכה לאמא שתשכיב אותו לישון עם סיפור מקורי.

 "מעדכנת את הפרופיל שלי בלינקדאין", ממלמלת אמא. "אולי זה יעזור".

 יעזור במה?" שואל חזי ונאחז ברגל של הכסא. "גם אני רוצה לעזור לך!"

 אמא נאנחת קצת, סתם מתוך הרגל של פולניות, לוקחת את חזי ומושיבה אותו עליה. "אתה מוזמן לעזור לי", היא אומרת, "אני רוצה למצוא עבודה".

 "מה זה עבודה", שואל חזי, "כולם מתלוננים על זה כל הזמן ואני לא מבין מה זה! נמאס לי מהעבודה, קשה בעבודה. איפה זה המקום הזה 'עבודה?'"

  לקרוא את ההמשך »


שלום. ושותפות.

peace2

"אם היו לי ילדים, הייתי רוצה שהם יהיו לידי עכשיו", אמרה אפי, שותפתי למיזם jobs4mom, שכבר כמעט שנה נקראת בפי "אשתי". באותם רגעים בדיוק חזרנו מהמרחב המוגן, אחרי אזעקת הבוקר בתל אביב. אפי היתה נרגשת מהמצב ואני גיליתי אדישות מה. אפילו לא התקשרתי לגן- אני סומכת עליהן שם.

– אז לא היית באה לעבודה? אני מקשה ואפי עונה שאולי לא. – אבל אי אפשר לא לעבוד, אני מתעקשת ואפי ממשיכה: "כעצמאית, יש לי את האופציה לבחור". אם היתה יודעת שיש סיכוי שיפטרו אותה, אולי המצב היה אחר.

"הפחד שלי היה גורם לי להגיד-אלוהים אדירים-אני חייבת לראות אותם", מסבירה אפי, "אולי הייתי הולכת לעבוד ליד הגן בבית קפה".

– ונגיד שאפילו היתה לך חברה בקומה מעל הגן והיית יושבת אצלה, אני חופרת, אז את יודעת שאת לא יכולה לקפוץ "לרגע" לגן ולראות את הילדים באמצע היום. הם ירצו לבוא איתך, את תבלבלי אותם.

"לא חשבתי על זה עד הסוף", מודה אפי, "לא חשבתי על מה שנכון. רק על זה שבאותו רגע קטן ומסוים, הייתי רוצה להיות שם."

הצבע האדום/מבצע/מלחמה שעדיין העסיקה אותנו בשבוע שעבר הוציאה את כולנו מאיפוס- מי יותר מי פחות. וכולנו אמרנו שאנחנו לא מקנאות באמהות מהדרום, שחוות את הפחד והאימה בעוצמות פי כמה וכמה מאשר אנחנו.

אני יודעת שלי, אישית, זה הפריע בוודאות למהלך העבודה. ברגע שהיתה אזעקה וברגעים שאחרי- שלא לדבר על היום של הפיגוע שהתרחש ממש כאן מתחת לאף- המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים ונאלצתי לסיים את העבודה בשעות מאוחרות יותר מהרגיל. חצי אוזן הקשיבה לחדשות במקביל, והראש שלי היה עמוס בדאגות ותהיות. מנגד, היו רגעים שהעבודה היוותה בשבילי מפלט. מקום שבו אפשר וצריך ורצוי לחשוב על דברים אחרים לגמרי. בצבעים אחרים לגמרי. ושמחתי מאוד שיש לי את המקום הזה. להמשך קריאה


החוליה החסרה- נשים בהייטק

כתב: זיו מנדל, מנכ"ל משותף מטריקס גלובל ודירקטור במרכז אקדמי דן

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות של תעשיית ההייטק הישראלית שכוללת גידול מואץ בדרישות בכוח אדם ויצירת מחסור של כמות ואיכות.

הגידול נובע מההתפתחות של סטארט-אפים (כדוגמת Conduit הידועה), גידול בחברות ההייטק הישראליות הגדולות שחוזרות מהודו לישראל (אמדוקס, קומברס) וגידול במרכזי הפתוח הבינ"ל (EMC, AT&T, אלקט לוסנט, יבמ ) שחלקם התחילו מרכישת חברות סטארט-אפ והתרחבו למרכזי פיתוח ומעבדות לצרכים נוספים.

אין ספק שכיום האיום הגדול ביותר על תעשיית ההייטק והסטארט-אפים טמון בחוסר היכולת של האקדמיה והמכללות הפרטיות לייצר מספיק כוח אדם איכותי ויש כאן מקרה קלאסי שהכמות עלולה להשפיע גם על האיכות ויכולת ההתמודדות שלנו עם הצרכים של העולם.
בשנים האחרונות מדברים הרבה בתעשיית ההייטק על כך שאחד ממנועי הצמיחה ברמת מקורות כוח האדם לתעשיית ההייטק טמונים בלקיחת כוח אדם מקרב החברה החרדית והערבית. אבל יש מקור כוח אדם נוסף שאיננו משתתף דיו בשוק העבודה של ההייטק ולמרות שמדובר בסוד גלוי , אין כמעט פעילות ממשלתית או פעילות של התעשייה בתחום לפניה לקהילה המגדרית של הנשים והגדלת אחוז הנשים שעובדת בתעשיית ההייטק.

להמשך קריאה


יום העצמאות שלי

כתבה: גלית בן שמחון

עצמאות זה לעשות את שאנחנו אוהבים, בלי להשתעבד למשמעות החיצונית, לסמלים החברתיים, התרבותיים, להישגים החיצוניים ולהזדהות עם מה שזה מייצר אצלנו ואצל אחרים. זה החופש מהמראה החיצוני שלנו, מהגודל או החוסר שבחשבון הבנק שלנו וממה שאנשים תופסים כראוי או מוערך. זה לדעת שהיום אנחנו פה, למעלה ומחר למטה. זהו מחזור החיים, רק ככה אנחנו גדלים, צומחים ולומדים.

עצמאות זה היכולת ללמוד ולהשתנות, כל הזמן ולהרגיש שלעולם איננו מבוגרים מדי או צעירים מדי, לעשות את מה שנכון לנו, עכשיו.

כשאנחנו עצמאים, אנחנו קודם מקשיבים לעצמנו, רק אחר כך לאחרים. מתייעצים ומחליטים מה שנכון לנו. תגלו שלעצמאים מקשיבים יותר, כי הם מדברים מהקול הפנימי שלהם.

עצמאות זה לדעת שהכללים והחוקים, הם בית הסוהר של האנושות, הם הבריחה של הפחדנים או של אלה שאין להם חיים משל עצמם, של אלו שרוצים לשלוט בנו, חסרי המודעות.

עצמאות זה לעשות משהו ולא להתבייש לעשות ההפך, למרות שאמרתם, הצהרתם. להשתנות לשנות דעתכם, כשלא מתאים.

אנשים עצמאים לא דחוף להם להגדיר את עצמם, לא מכניסים עצמם למסגרות ולא מאמינים לשטויות שמכניסים לעצמם לראש. אתם תזהו את השטויות כי הן רעשניות. ככל שאתם צועקים, אין לכם מה להגיד באמת. מתגוננים.

עצמאים אף פעם לא אומרים לא מוחלט. יודעים, שהם לא יודעים באמת מה יהיה. לא מתביישים להגיד לא יודע.

עצמאים בוחרים כל יום מחדש. לא חיים את מה שהבטיחו פעם.

לא חיים את העבר, משחררים אותו באהבה וממשיכים הלאה. סולחים.

מה שעכשיו הוא לא מה שיהיה. הכול עובר. גם הטוב וגם הרע.

עצמאים לא מכניסים עצמם למוסדות, בעיקר לא מוסד נישואין. מעדיפים אהבה על פני חוזים וכללים, מנסחים לעצמם וביניהם בלבד את החוזה הפרטי שלהם לאהבה והקשר שלהם.

הערכים היחידים על פיהם ישפטו את עצמם, שלא יעשו לאחרים את מה ששנוא עליהם.

עצמאים מכבדים כל יצור באשר הוא, עלי אדמות. גם אם הוא דוחה אותם, כי הוא לא מאיים עליהם ועל הדרך שהם בחרו.

עצמאות זאת אהבה חופשית, בכול מקום.

עצמאות זה החופש לטעות. רק דגים מתים שוחים עם הזרם.

עצמאים מעדיפים לבקש סליחה מאשר לבקש רשות.

אז מה אני אומרת בעצם? שחררו שליטה. גם ככה אין לכן באמת שליטה. תהיו פתוחות לשינויים. תלמדו, תקראו, תקשיבו לדעות שונות משלכן, שברו פרדיגמות, תהיו חופשיות מדעות קדומות. קחו חופש מעצמכן, מהתדמית שלכן.

חיו עם כל הניגודים שבכן בשלום. אתן לא מושלמות. אין דבר כזה שלמות. אתן גם וגם ולא או ואו.

אל תהיו ציניות. זהו מנגנון ההגנה של הפחדנים. המון חוש הומור גם כשרע לכן.

תצחקו על עצמכן.

אל תחפשו מעמד, סטטוס. תהיו בלתי תלויות בסטטוס, שהפוקוס יהיה בפנימי, לא בחיצוני.

ייצרו ערך בחיים. פעילויות מגוונות ולא מצמצמות. אל תפחדו ללכת אחרי הדברים שבאמת מרגשים אתכן. תחיו את החיים שלכן ולא של אחרים. כאילו אף אחד לא מסתכל עליכן. כי באמת אתן לא מענינות אף אחד. חוץ מאת ילדכן, הוריכן והאהבה שבחיים שלכן.

תתנשקו, תצחקו בקול, תרקדו ברחוב, תפלרטטו, תסתכלו בעיניים, תחיו בהווה המושלם שלכן. זאת עצמאות בשבילי.

גלית בן שמחון היא יזמת, יועצת, וסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בקבוצת הפניקס. 


אין כמו בבית

 כתבה: מיכל גולדן

כן אני אימא, כבר 12 שנים.  מהרגע שנולדו ילדיי, בחרתי בחירה אחת ברורה – קודם הבית ואח"כ עבודה. הבחירה הזו נכונה לי ולבן הזוג שלי. הבחירה הזו נולדה ביום שאיחרתי את הרכבת, בחזרה מהמשרד למסיבת פסח בגן של הבן שלי. יש שתי סיבות לבחירה הזו, לא ברור סדר החשיבות בניהן. סיבה ראשונה – בסוף בריאות משפחה ואהבה, זה מה שחשוב לי בחיים.  סיבה שנייה – העבודה אף פעם לא נגמרת. הבחירה הזו, צריכה הייתה לחיות בשלום יחד עם בחירה נוספת שלי: אני בחרתי במימוש עצמי, כי אני בטוחה ששם טמון האושר האישי. הזריזות בניכן, זיהו שיש כאן ניגוד אינטרסים, גם אני הבנתי את זה. כאן נכנסת המילה איזון, איזון בין אימהות לקריירה.

לפעמים נדמה לנו שהפתרון לשילוב בין אימהות לקריירה, הוא עבודה מהבית.  רגע לפני שבוחרים בכך, כדאי לחשוב על המשמעות של העניין. צריך לזכור שלכל בחירה שלנו יש מחיר: עלות ותועלת. השאלה היא: האם אני מודעת למחיר? האם אני ערוכה לחיים שכאלה? האם אני מוכנה לשלם את המחיר כדי ליהנות מהיתרונות?

עבודה מהבית –  מה זה אומר? זה אומר טשטוש הגבולות בין הבית לעבודה.

זה אומר מצד אחד שעות גמישות. מצד שני – זה אומר שעובדים כל היום, בין ענייני הבית לבין העניינים המקצועיים.  עבודה מהבית זה נוח, אני לא נוסעת לשום מקום ולא תקועה בפקקים. אבל אני גם לא שייכת לקבוצה, אין עוד מישהו שיושב לידי במשרד, שאפשר להתייעץ איתו.

לכן דווקא בבחירה הזו חשוב להגדיר מראש –

  • סדרי העדיפויות.
  • שעות עבודה.
  • שעות לבילוי עם הילדים.
  • מקום לניהול פגישות.
  • תיאום ציפיות מבן הזוג.

עבודה מהבית, יכולה להצליח, כמו כל בחירה שלנו, כדי להצליח צריך הגדרות ברורות, יכולת להתגמש ובן זוג תומך.

מיכל גולדן, יועצת עסקית לאמהות


חג לילדים, כאב ראש להורים

כתבה: נעה יעקובוביץ

בתחילת ספטמבר הקרוב האפרוחה שלי תיכנס בפעם הראשונה לגן, וזה מטריד אותי מאוד מכמה היבטים.

בראש ובראשונה, ההתאקלמות שלה עצמה בגן, איך היא תתמודד עם הסידור החדש, איך אסתדר עם הבכי שלה ששובר את ליבי בכל פעם(והיא תבכה, זה עניין ודאי), איך אוכל "לשחרר" גם כאן (שלום, אני נעה ואני לא משחררת).

אבל זה עוד ניחא. לא פחות חשובה מכך ההתאקלמות שלי בתוך מסגרת הלו"ז החדש. בתקופת הקליטה הראשונית בגן, ההורים מתבקשים להיות "זמינים להקפצה", שזה אומר, ככל הנראה, שיש סיכוי שיקראו לנו לקחת אותה במהלך יום העבודה. בנוסף, השמועות אומרות שבחודשיים הראשונים כל הילדים חולים, סביר להניח שגם זה יפגע בשעות העבודה הממילא מדודות.

עכשיו, עזבו הכל. מחלות ומצבי רוח של ילדים הם אלמנטים שלא ניתן לצפות מראש ואני מקבלת את זה. אבל מה לעזאזל עושים בחגים? איך זה עובד? מה קורה בחול המועד, בחנוכה, בפורים? אני בטוחה שאמהות ואבות עובדים כבר התרעמו על הנושא הרבה לפני, אז מצטערת מראש, אני חדשה כאן. אמא טריה באופן יחסי, שחווה את משבר חוסר הפרופורציה בין עידוד הילודה בארץ, לבין מחיר אחזקת הילודים והתאמת שעות העבודה של השוק הישראלי לחופשים בגן.

אני אשמח אם מישהו יפתור לי את התעלומה, ויסביר לי אחת ולתמיד מה עושים בחגים והמועדים הללו. אם ההכרח הוא שההורים יקחו ימי חופש מהעבודה, ומה עושים אותם הורים במידה והם עצמאים? הרי בטח לא מספיק מה שאנחנו משלמים לגן (3,400 שקלים לחודש, גם אני לא התקבלתי לנעמ"ת), רצוי שנשלם גם על קייטנת חנוכה, בייביסיטר פורים ומטפלת סוכות. בחגי ישראל הבאים עלינו לטובה, כנראה שבנזוגי ואני נמצא את עצמנו עובדים עד השעות הקטנות של הלילה. מי אמר שהורים לא חוגגים.

 

נשמח מאוד אם תשתפו אותנו ותצטרפו לדיון בפייסבוק בעמוד עבודות שאוהבות אמהות.