סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 

מודעות פרסומת

מריח כמו (הכל חוץ מ)רוח נעורים

אזהרה! הפוסט הבא כולל פרסומת לספר

כתבה: נעה יעקובוביץ

בא לי קצת לבכות כשאני קוראת את זה: "נעה יעקובוביץ, בת 26, קומתה 164 ס"מ, עיניה חומות, שערה בלונדיני מתולתל, מבנה גופה אתלטי. לאחרונה נראתה מחפשת את עצמה. יש לה תואר בכלכלה אבל היא קופירייטרית, נראית עדינה אבל עושה אגרוף תאילנדי, מפחדת מג´וקים אבל יודעת לשגע פילים."

שורות אלה נכתבו על הכריכה האחורית של הספר שלי "לשגע פילים", שהייתי רוצה לומר עליו "ספרי הראשון", אבל לא באמת היה עוד אחד אחריו. כבר יותר מדי זמן אני אומרת שאעבוד על לעצבן ג’ירפות (לא, אני לא באמת אקרא לו ככה) ולא עושה דבר וחצי דבר בעניין. לשגע פילים ראה אור לפני 7 שנים, ואם הייתי צריכה לתת לו את הקונטרה המעודכנת, הייתי כותבת "כבר לא בת 26 וגם לא קופירייטרית, קצת פחות מפחדת מג’וקים ויש סיכוי שאולי מצאתי. רק שלא בטוח את מי".

עצוב לי לקרוא את הסיפורים שכתבתי, שמתחילים במציאות ונגמרים בהזיה, כי אני מרגישה שאני חיה חיים אחרים היום. שהעובדה שאני אמא מחייבת אותי להיות עם הרגליים על הקרקע ולהתרחק כמה שיותר מהר מכל ענן אפשרי. להיות אמא משמעותו רצינות, בגרות ואחריות, לא בהכרח בסדר זה. להמשך קריאה


איזו עבודה מתאימה לך? קדימה לעבודה!

כתבה: נירית גלר ג'מילי

דמייני שקבלת טלפון ממפעל הפיס, המודיע לך על זכייה גדולה מאוד. זכייה, שיכולה לאפשר לך להפסיק לעבוד עד סוף ימיך ולחיות בעושר רב. מה היית עושה? אני מניחה, שרוב האנשים היו מפסיקים לעבוד מיד, נחים, מעכלים את השינוי, מטיילים קצת בעולם, משדרגים את המגורים, המכוניות ועוד, ואז מה? כל יום ים? כל הזמן שופינג? כל יום קפה עם החבר'ה (הם לא זכו, הם עובדים…)? קנטרי קלאב כל בוקר, וגם צהריים וגם ערב? מתישהו תשתעממי מחיי הבטלה האלה (לא סתם נרשם בתורה "כי אדם לעמל יולד") ואז מה? במה תבחרי לעסוק? לפני שבוע התפרסם מאמר שלי שמספר, שעוד חודשיים המשק נכנס לתרדמת קיץ למשך חמישה חודשים(מיולי ועד סוף חגי תשרי). מטרת הכתבה הייתה לעורר את מחפשי העבודה, כדי ש"יתנו גז" בחודשיים שלפני תרדמת הקיץ. הכתבה זכתה להמון תגובות, ואין ספק, שהעירה הרבה אנשים. אם גם את התעוררת לעשייה, עצרי רגע ותחשבי: איזו עשייה תגרום לך להנאה?

לפעמים התשובה פשוטה וברורה, שכן אנחנו יודעים בברור איזו עבודה מתאימה לנו. ולפעמים חולפים להם חיים שלמים, שבהם עובדים בעבודה בינונית כזו – שאין חשק לקום בבוקר מהמיטה, שמגיעים לעבודה ומחכים כבר שהזמן יזוז כדי לחזור הביתה, שמרגיש רע בלב ובנשמה ועדיין לא יודעים שקיימת אפשרות לעבודה אחרת, כזו שנרגיש בה לגמרי אחרת….

למה לך לעבוד בכלל? רובם עונים על השאלה הזו – "כי צריך". אם נניח שאת לא צריכה, מה יגרום לך להיות מאושרת בעבודה- זה יכול להיות הגשמה עצמית, הערכה, התפתחות אישית ומקצועית, שייכות ועוד ועוד. האם את מאושרת בעבודה שלך? אם לא, מה את עושה עם זה? מה באמת ההשלכות של עבודה שרע בה? ולמה עכשיו זה הזמן שלך לשינוי?

כששאלתי אנשים שהגיעו אלי למיקוד תעסוקתי קיבלתי תשובות רבות ומגוונות, כגון – ליאת אמרה לי, שבלי יצירתיות היא לא יכולה להיות מאושרת בעבודה, אסף סיפר לי, שאם הוא לא מטביע חותם הוא מרגיש שהוא לא ממש קיים, לירון אמרה לי שהכי חשוב לה זה מקום עבודה, שיעריך אותה על מה שהיא עושה ויקבל באהבה את העובדה שיש לה גם בית וילדים שחשוב לה להגיע אליהם, יוסף אמר שבלי סביבה מתפתחת, מתקדמת ולומדת כל הזמן, הוא פשוט ישתעמם וייבול, עירית סיפרה לי שהיא רוצה לשנות את המציאות של הנוער בישראל ורק זה יגרום לה אושר בעבודתה, ליאור לעומתם רצה מקום עבודה שיהיה יציב ושיעניק לו ביטחון כלכלי כי זה הכי חשוב לו היום בחיים.

ומה איתך? איזו עבודה תגרום לך לקום עם ברק בעיניים, עם שיר בלב ובהנאה רבה ללכת לעבודה?

לפעמים התשובה פשוטה וברורה, לפעמים נדרש להשקיע זמן ומחשבה על מנת לעשות את הבירור, לפעמים שנים רבות של ניסוי וטעייה/ תהייה נדרשים עד שמגיעים לתשובה, ולפעמים ממשיכים חיים שלמים ולא מודעים, שאפשר לחיות אחרת.

מה קורה לנו כשאנחנו מרגישים רע בעבודה?

כשרע לנו זה מחלחל לחיים שלנו, לכל רובדי החיים – לזוגיות, להורות, ליחסים שלנו עם הורינו/ עם חברים/ בסביבה בה אנו עובדים ועוד. כשרע לנו זה מוקרן מאיתנו ועשוי להפוך אותנו לעצבניים, לא רגועים ומרירים. אנשים שחייבים להיות איתנו (בן זוג/ ילדים/ הורים) הם הסובלים העיקריים, שכן הם אלה שחווים את התנודות במצב הרוח, את חוסר הסבלנות שלנו ולעיתים אף את העצבות.

אז מה לעשות? לקום ולעזוב? – ממש לא! לפני שקמים ועוזבים נכון לעשות בדיקה של מה אני בכלל מחפשת, מה המשמעות של עזיבת מקום העבודה, מה התנאים המוצעים בתפקיד הנכסף, מה בכל זאת יש במקום העבודה הנוכחי שיכול להוות יתרון יחסי ואם אפשר להתקדם לתפקיד אחר ולשמר את היתרון שיש לידע ולניסיון באותו מקום עבודה.

למה עכשיו זה הזמן? עוד חודשיים וחצי מגיעה החופשה השנתית – יולי אוגוסט, ובצמידות מרגיזה מגיעה חופשת חגי תשרי. בתקופה הארוכה הזו המשק נכנס לתרדמת – מעט מאוד משרות מוצעות, ורבים מהתפקידים המוצעים סובלים מסחבת ואורך בלתי הגיוני של תהליכי קבלה. לכן, אם את מחפשת עבודה – זה הזמן לחפש, לפני התרדמת הארוכה! אז איך מתחילים לחפש עבודה?

מה צריך לדעת לפני שמתחילים לחפש עבודה חדשה? 1. כמעט תמיד עדיף לחפש עבודה כשעדיין עובדים, זה מקנה שקט כלכלי וחיפוש זהיר וסבלני יותר. 2. לעשות תהליך של מיקוד ולדעת מה בדיוק מחפשים, מה חשוב שיהיה שם ומה חשוב שלא יהיה בתפקיד/בארגון הבא. 3. לכתוב קורות חיים שיעזרו לך למקד את מה יש לך להציע וידגיש את היתרונות שלכם. קורות חיים זהו שלב קריטי, שכן מלאכת כתיבת קורות החיים ממקדת אותך, באופן כזה שיהיה לך קל יותר לספר בהמשך מה הניסיון שלך, מה את מחפשת ומדוע כדאי לבחור בך. המיקוד הזה עשוי לשמש אותך לכל אורך הדרך של מציאת עבודה. 4. להפיץ את העובדה שאת מחפשת עבודה, להפיץ מה בדיוק היתרון שיש לך ולרתום אנשים לעזור לך (כמובן שאם את עדיין עובדת חשוב להשתדל לשמור על דיסקרטיות). 5. לא לשכוח את המיקוד – לעיתים לאורך הדרך שוכחים מה רצינו, מה היה חשוב לנו ומתפשרים. במקרים כאלה מהר מאוד מרגישים שוב לא מאושרים. 6. לזכור – שהעבודה היא מרכיב שמלווה את חיינו וחשוב לנו להשקיע במציאת עבודה שתגרום לנו לאושר.

ולסיום נתון פיקנטי נשים ואמהות בפרט, מנצלות את הרצון לשינוי לבחינה אמיתית מה רוצות לעשות, ובוחנות אפשרות לשינוי, באחוזים גבוהים הרבה יותר מגברים. אני מודה שאלו נתונים שאספתי מהרבה מחפשי עבודה אשר מגיעים אלי לפגישות יעוץ, וזה לא נתון מחקרי ומדעי. אך אני חייבת להודות, שזו מגמה שאי אפשר לטעות בה. הרוב הגדול של הגברים ממשיכים באותו תחום עיסוק בהם עסקו עד כה, כשהשינוי שהם מחפשים הוא יחסית מינורי, כגון – הכנסה גבוהה יותר, תחום אחריות רחב יותר, מקום עבודה קרוב יותר לבית או שעות עבודה שפויות יותר (כן כן, יותר ויותר גברים רוצים לחוות אף הם את ילדיהם) וכוי"ב. נשים לעומתם בוחנות יותר שינויים מהותיים – שינוי סוג עיסוק, תחום עיסוק, מעברים בין שכירה לעצמאית, כשהן יותר מאפשרות לעצמן לגעת ב"חלום התעסוקתי" האמיתי שלהם, וברצון לשלב טוב יותר בין בית וקריירה. איך אני רואה את זה? מאוד פשוט- רוב הנשים מגיעות לתהליך אימוני ארוך שבוחן לעומק – במה הן טובות, מה חשוב להן להביא לידי ביטוי בתפקיד הבא, מה חשוב להן שיהיה בארגון הבא, ומשם הן מתכנסות למיקוד וחיפוש עבודה. רוב הגברים מגיעים לפגישת יעוץ נקודתית – איך לכתוב קורות חיים, איך לשפר את הסיכויים בראיון עבודה, מה אני לא עושה טוב ולכן לא זוכה לתגובות, ולפגישה בנושא רשתות חברתיות. כאמור, פגישות ממוקדות, שאיתם רצים קדימה, אין מקום לבחינה, לשאלה או שינוי. אז תרשו לי לנצל את הבמה, שנותנת לי הכתבה, ולפרגן לנשים ולאמהות בפרט! תמשיכו כך! כל הכבוד לכן! נסו לגעת בחלום, תבדקו כמה קרוב אתן יכולות להגיע לאושר!

לא טוב לך בעבודה? קדימה, זה הזמן להתחיל לחפש עבודה ולמצוא את האושר!

לקבלת מדריך למציאת עבודה לחצי כאן

לקריאת הכתבה "7 טיפים למציאת עבודה לפני החופש הגדול" לחצי כאן

אני איתך עד למציאת עבודה שתהיי מאושרת


הילדים כבר גדולים, אז מה עכשיו…?

כתבה: ליאת מוסקוביץ

תמיד חשבתי שכשהילדים ייגדלו אוכל לפרוש כנפיים, אחליט ואבחר מה ארצה לעשות ולעסוק בו ושוק העבודה ימטיר עליי עבודות.

ניגשתי לחפש עבודה כולי רעננה (משינה ללא הפרעות) בטוחה בניסיון התעסוקתי שהיה לי לפני "קריירת הבית" ושלחתי קורות חיים ישנים ללא עדכון קל של "מה אני עושה היום" כדי שבכל זאת יסתכלו וייזמנו אותי.

מעסיקים החלו להתקשר ולשאול בסינון הטלפוני כמובן: האם אני פנויה למשרה מלאה? האם אני גמישה בשעות העבודה? וכו'. צלחתי את הסינון הראשון וזומנתי לראיון פרונטאלי.

בראיון העבודה נשאלתי על הניסיון התעסוקתי הקודם (עליו סיפרתי בשמחה) ואז הגיעה השאלה: אז רגע, מה את עושה היום? זאת אומרת שיש לך 3 ילדים ובני כמה הם? אז את לא עסקת במקצוע כבר שנתיים?! אז בטח את צריכה לצאת מוקדם? טוב, תודה שהגעת, ניהיה בקשר…

יצאתי מראיון העבודה מאוכזבת, פתאום הבנתי שהמעסיק רואה אישה נושקת לגיל 40 עם 3 ילדים לא קטנים אבל בשוק העבודה הם עדיין "ילדים קטנים שזקוקים לאמא גמישה".  לא מעודכנת ברזי המקצוע ובטח לא בטכנולוגיה המתעדכנת כי "ישבתי בבית".

אז מה עושים?

1.      קודם כל נושמים עמוק ומבינים כי שוק העבודה עוד לא בשל לקראת אמהות, אבל בתהליך של שינוי. יותר ויותר מעסיקים מקבלים אמהות לעבודה ומבינים את צרכי הבית, בעל, ילדים ואת צרכיך.

2.      בודקים ומאפיינים את אפשרויות תחומי העיסוק המתאימים והדרג הרצוי:בכירה או זוטרה

3.      מיתוג עצמי, מכינים מסמך שיווקי, קורות חיים לכמה תחומי עיסוק לפתיחת אפשרויות העסקה שונות.

4.      מרחיבים את יריעת החיפוש: אתרי דרושים, רשתות חברתיות, חברים, חברות השמה.

 אין לך זמן לחפש? מצאי מישהו שינהל עבורך את החיפוש (לוח דרושים איטרנטי חכם או HEAD HUNTER). מחפשים באתרי דרושים המפרסמים חברות המשלבות אמהות בעבודה.

5.      מתכוננים לראיונות עבודה! חושבים מהן הסיבות למיצוי העבודה בבית והיציאה לשוק

העבודה, יתרונות וחוזקות שיש לך בתחום העיסוק. עובדים על הפרזנטציה, ההצגה העצמית שלך. מצאי לך תמיכה (חברה, בעל, מומחה בתחום) שילווה אותך רגשית ומקצועית לאחר ראיונות עבודה וביחד תלמדו איך להשתפר.

6.      דעי את זכויותיך, מתעדכנים מה מגיע ומה אסור למעסיק לעשות.

לפני סגירת חוזה העסקה או שיחת שכר מבררים מה השכר המקובל היום בשוק בתחום העיסוק שלך.

 

בהצלחה!!

ליאת מוסקוביץ | יועצת תעסוקתית


שנמוך קורות חיים? יש חיה כזאת

כתבה: ענבל זאב נאור

לפני כשנה וחודשיים ילדתי את בני הבכור ונכנסתי לעולם ה"אימהות". כמו אימהות אחרות, גם עבורי, רגע לידת בני היה נקודת ציון מכריעה בחיי הקריירה שלי. כמוני, אימהות רבות מתלבטות בשאלות האם לחזור למקום העבודה הקודם, האם להישאר בבית עם התינוק, אולי לפתוח עסק עצמאי? הרבה נשים מחליטות לחזור לשוק העבודה אבל לתפקיד זוטר או שונה  ממה שעשו, במתכונת מצומצמת ובעבודה אשר דורשת מהן פחות זמן.

ג', היא אחת מן הנשים שהחליטו לחפש תפקיד זוטר יותר ממה שעשתה. בכל שנותיה התעסוקתיות היא ניהלה אנשים בתחום המכירות, היה לה תפקיד רחב, אחריות רבה, היא בילתה שעות על גביי שעות במשרד המפואר שלה וכאשר חזרה הביתה העבודה לא הפסיקה והיא המשיכה לענות לשיחות ולשלוח מיילים. כאשר בתה הבכורה נולדה, היא החליטה כי חזרה לעבודה כמנהלת בכירה זאת  כבר לא אופציה עבורה. עם הניסיון הרב שלה במכירות החליטה ג'  שתפקידה הבא יהיה  כמנהלת תיקי לקוח במשרה חלקית. את קורות החיים שלה היא שלחה למגוון רחב של מעסיקים אך לא זכתה לתגובות, וכשסוף סוף קיבלה את הטלפון המיוחל, רכזת הגיוס התנצלה ואמרה לה שהיא ממש over qualified וזה ממש לא מתאים.

ג' פנתה אליי עם תסכול גדול, היא הראתה לי את קובץ קורות החיים שלה ולא הבינה מה הייתה הבעיה. קורות החיים שלה היו כתובים כהלכה, הם היו משווקים, כתובים בשפה רהוטה ובהחלט מרשימים. מרשימים מדי!  וזאת הייתה הבעיה שלה. מעסיקים שקיבלו את קורות החיים שלה תהו לעצמם מדוע שבחורה כה מוכשרת תרצה תפקיד שאינו הולם את כישוריה? מדוע שמנהלת בכירה תרצה שינהלו אותה מנהלים בדרג שלה? מדוע שמי שהייתה רגילה לשכר מסוים תהיה מוכנה לירידה כה משמעותית בשכר? מבחינתם מועמדת כזו תמצה מהר את התפקיד ותמשיך הלאה.

המעסיק אינו יודע שג' יודעת בדיוק מה היא רוצה ולאיזו משרה היא שלחה, היא עשתה את הבחירות שלה והיא מזמן הניחה את האגו שלה בצד. וכן, גם לשכר נמוך יותר היא מוכנה. אם כן, מה עושים? קורות החיים שהציגה לי ג' היו צריכים לעבור down grade ובעברית "שנמוך". קורות החיים שלה היו צריכים להיות מוכוונים למשרה בה היא מעוניינת.

לשנמך קורות חיים זאת לא פעולה פשוטה כיוון שהיא דורשת מאיתנו להוריד מהניסיון הרב שצברנו, לטשטש מעט את הכישורים הרבים שלנו, ולהשאיר את האגו שלנו בצד. אבל אל דאגה, לכל אלה יהיה זמן ומקום בריאיון הפרונטאלי, אשר אליו תוכלנה להגיע אם יהיו בידיכן קורות חיים טובים.

כמה טיפים איך לעשות את זה נכון-

  • ·         התאימו את קורות החיים לדרישות המשרה- הסתכלו על דרישות המשרה שבה אתן מעוניינות, מה המעסיק מחפש, אלו כישורים דרושים. במידה ואתן עונות על דרישות אלו ציינו אותם על גביי קורות החיים  שלכן והדגישו אותם כך שהמעסיק ידע שאתן האדם הנכון.
  • ·         הדגישו כישורים, פחות תפקידים – מקדו את תשומת הלב של הקורא פחות ב"הגדרת התפקיד" אלא יותר בכישורים שהוא דרש מכן. הדגישו את העשייה שלכן, פחות את הסטאטוסים. זה המקום להזכיר שוב, שהאגו חייב להישאר בצד.
  • ·         בחרו את המילים בקפידה– נסו להשתמש פחות במילים כבדות משקל כמו: "ניהול", "הובלה", במקום מילים אלו תוכלו להשתמש במילים כגון "אחריות על".
  • ·         השאירו מקום לסקרנות – אל תרגישו צורך לפרט יתר על המידה על התפקידים האחרונים שעשיתן (במידה והם בכירים יותר מהתפקיד שבו אתן מעוניינות), השאירו את המעסיק סקרן וספקו לו את המידע בשלב מאוחר יותר.

זכרו כי קורות החיים חייבים לייצג אתכן ואת הבחירות שלכן.

מאחלת לכן המון בהצלחה!


מה לעצמאות ולעבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

הרבה מחפשי עבודה אומרים לי, שעבודה מאפשרת להם עצמאות, וכל אחד מתכוון למשהו שונה. במיוחד לכבוד יום העצמאות אני בוחרת לתת לכם חלק מהפרשנות שנותנים אנשים למושג "עצמאות בעבודה". אתם מוזמנים לבחון האם הפרשנויות האלה משקפות את חייכם. ואולי בזכות הכתבה, תוכלו לבחון האם אתם עצמאיים בעבודתכם או  לא.

עצמאות = לא להיות תלוי באחר– "עצמאות בעבודה עבורי זה, קודם כל ולפני הכול, לפרנס אותי ואת משפחתי בכבוד, ולא להזדקק לעזרה מאחרים. עבדתי כל חיי, פוטרתי, חיפשתי עבודה הרבה זמן. יותר מידי זמן. נאלצתי לבקש עזרה וזה היה נורא! הכי מרגיעה אותי היום הידיעה שבסוף כל חודש נכנסת משכורת לחשבון הבנק שלי, והכי חשוב לי לא להיות תלוי באף אחד."

עצמאות = עצמאות מול בן זוג – נשים רבות שליוויתי, סיפרו לי שהעבודה העניקה עצמאות מול בן זוגן. זה בא לידי ביטוי בהיבטים שונים, כגון – "חשוב לי להראות לו שאני יכולה/ שווה",  או לפני כניסה למערכת יחסים – למצב את מעמדן מול בן הזוג, ולעיתים העצמאות בעבודה נתנה להן כוח על מנת להתנתק ממערכת זוגית כושלת.

עצמאות = לנהל את החיים שלי כפי שאני מוצא לנכון – עצמאי זה אחד, שיכול לבחור את העבודה שלו, להחליט על מה לא להתפשר, ולהחליט על מה להתפשר. זה יכול לבוא לידי ביטוי בבחירה לעבוד כעצמאי או שכיר. וכשכיר העצמאות לבחור את התפקיד, הארגון, את האיזון הנכון בין בית ועבודה ועוד.

עצמאות = עצמאי לבחור ולא לפחד לטעות – אחד שהפך להיות עצמאי אמר לי: " בחרתי להיות עצמאי- עצמאי לבחור את הבחירות שלי, עצמאי לשפוט את עצמי ללא עין של אחר, ולאפשר לעצמי גם לטעות (מיותר לציין שמהטעויות האלה למדתי הכי הרבה)".

עצמאות = אחריות = סומכים עלי – אמרה לי מנהלת בכירה: "ככל שנתנו לי עצמאות רבה יותר בתפקיד, ניתן לי חופש עשייה ובחירה גדול יותר, הרגשתי שסומכים עלי וזה הגדיל את האחריות, את המחויבות ואת הוקרת התודה למעסיק שלי".

עצמאות = עצמאות לבחור/ להחליט – "בזכות השכר שיש לי כל חודש אני יכול/ה לאפשר לעצמי לתת לילדים שלי חוגים שהם רוצים/ לבחור לעבור לדירה גדולה יותר / לפנק את עצמי בדברי מותרות וכו'…מה שלא הייתי עושה אילולא הייתי מועסק/ת ועצמאי/ת לבחור".

איזה עצמאות העבודה שלכם מאפשרת לכם? האם העבודה שלכם גורמת לכם להרגיש עצמאיים? אם הייתם עצמאים לבחור עבודה אחרת, מה חשוב לכם שיהיה בעבודה החדשה? חג עצמאות שמח לך ולבני ביתך אני אתכם עד למציאת עבודה שתבחרו בצורה עצמאית ואחראית.


תרגישי חופשי

מעולם לא הרגשתי כל כך עצמאית מצד אחד וכל כך כבולה מצד שני, כמו שאני מרגישה ערב יום העצמאות השנה. אני נעה ונדה בין שני הקצוות, מנסה למצוא את האיזון לטובת השקט הנפשי שלי. ואולי נכון יותר לקרוא לו רעש, כי שקט כבר לא יהיה כאן.

 

לפעמים אני מסתכלת על רווקות בקנאה, אני מודה. כשהחברות שלי רוצות לעשות משהו, הן קמות ועושות אותו- בא להן להתפנק באיזו חופשה, לצאת לבר, אפילו לקרוא ספר- זה יכול להתבצע בלי בעיה ותוך רגע. אני, לעומת זאת, צריכה לתכנן כל צעד בגלל שאני אמא. לרגע לא אומרת שיש משהו שאינו בר ביצוע בתיאוריה, אבל כל תכנית דורשת תכנון מדוקדק (היום לא נמרחים עם טקס ההשכבה), עיגון הפעילות ביומן (כולל חישובי שעות), מציאת הבייביסיטר (מיכל לא יכולה ושני לא פנויה…הצילו!) או חלוקה עם בן הזוג (יציאת בנות זה בכלל תיאום בפני עצמו!) וחשיבה על היום שלמחרת (כרגיל קמים מוקדם, אולי בכלל לא שווה לצאת?). ובטוח שכחתי משהו.  להמשך קריאה