שלום. ושותפות.

peace2

"אם היו לי ילדים, הייתי רוצה שהם יהיו לידי עכשיו", אמרה אפי, שותפתי למיזם jobs4mom, שכבר כמעט שנה נקראת בפי "אשתי". באותם רגעים בדיוק חזרנו מהמרחב המוגן, אחרי אזעקת הבוקר בתל אביב. אפי היתה נרגשת מהמצב ואני גיליתי אדישות מה. אפילו לא התקשרתי לגן- אני סומכת עליהן שם.

– אז לא היית באה לעבודה? אני מקשה ואפי עונה שאולי לא. – אבל אי אפשר לא לעבוד, אני מתעקשת ואפי ממשיכה: "כעצמאית, יש לי את האופציה לבחור". אם היתה יודעת שיש סיכוי שיפטרו אותה, אולי המצב היה אחר.

"הפחד שלי היה גורם לי להגיד-אלוהים אדירים-אני חייבת לראות אותם", מסבירה אפי, "אולי הייתי הולכת לעבוד ליד הגן בבית קפה".

– ונגיד שאפילו היתה לך חברה בקומה מעל הגן והיית יושבת אצלה, אני חופרת, אז את יודעת שאת לא יכולה לקפוץ "לרגע" לגן ולראות את הילדים באמצע היום. הם ירצו לבוא איתך, את תבלבלי אותם.

"לא חשבתי על זה עד הסוף", מודה אפי, "לא חשבתי על מה שנכון. רק על זה שבאותו רגע קטן ומסוים, הייתי רוצה להיות שם."

הצבע האדום/מבצע/מלחמה שעדיין העסיקה אותנו בשבוע שעבר הוציאה את כולנו מאיפוס- מי יותר מי פחות. וכולנו אמרנו שאנחנו לא מקנאות באמהות מהדרום, שחוות את הפחד והאימה בעוצמות פי כמה וכמה מאשר אנחנו.

אני יודעת שלי, אישית, זה הפריע בוודאות למהלך העבודה. ברגע שהיתה אזעקה וברגעים שאחרי- שלא לדבר על היום של הפיגוע שהתרחש ממש כאן מתחת לאף- המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים ונאלצתי לסיים את העבודה בשעות מאוחרות יותר מהרגיל. חצי אוזן הקשיבה לחדשות במקביל, והראש שלי היה עמוס בדאגות ותהיות. מנגד, היו רגעים שהעבודה היוותה בשבילי מפלט. מקום שבו אפשר וצריך ורצוי לחשוב על דברים אחרים לגמרי. בצבעים אחרים לגמרי. ושמחתי מאוד שיש לי את המקום הזה. להמשך קריאה


סיבה מעולה לכישלון בראיון

כתבה: נירית גלר ג'מילי
הרגשתי את זה מיד עם תחילת הפגישה, זה צף בכל מיני אמירות, חצאי אמירות. זיהיתי את המסר מהר.
זהו מסר שקל לזיהוי, ומסר שמכשיל מאוד בראיונות עבודה:
היא לא מאמינה שהיא ראויה לתפקיד שהיא מחפשת!
בסיטואציה הזו אני נתקלת פעמים רבות עם גברים, נשים, בכל הגילים ובכל קשת המקצועות. זה פוגש אמהות רבות, אשר מאמינות שהעובדה שהן צריכות להוציא ילד מהגן ושעות עבודתן מוגבלות, הופך אותן לעובדות פחות טובות.
זה פוגש סטודנטים רבים שמאמינים שחוסר הניסיון חוסם אותם, למרות שישנם תפקידים שמיועדים לחסרי ניסיון. זה פוגש אנשים מעל גיל 40 ומעל גיל 50, שמרגישים שהם "מוצר" ישן ומיושן, או שהם מאמינים שכך חושבים עליהם המעסיקים.
זה פוגש אנשים שפוטרו מעבודתם, והם מאמינים שהם כנראה עובדים לא טובים, וזו הסיבה שפיטרו אותם ולא את האחרים ועוד. חלקם אומרים לי –"בראיון עבודה הפחדים שלי לא באים לידי ביטוי, המסרים שלי עוברים טוב, בביטחון….".
האמנם???
נכון שישנם מראיינים לא מקצועיים שתצליחו להעביר להם איזה מסר שתרצו. זה נכון שאולי גם תצליחו עם מראיינים קצת יותר טובים. אך זה יצוץ ויצוף אצל רוב המראיינים.
ואני מציעה לעצור, להזכיר לעצמכן מה כן יש בכן, מה כן יש לכן להציע, ולהניח בצד את כל הדברים החסרים, המפריעים ולא לתת לזה להשתלט עליכן.
תהליך של מציאת עבודה זה תהליך של מכירה.
מחפש עבודה "מוכר" את היכולות שלו, הניסיון, הידע, הכישורים ואת התכונות אשר מאפיינות אותו. מטרתו לשכנע את המראיין שהוא הכי מתאים לצרכיו. כמובן שגם המעסיק צריך למכור את הארגון, התפקיד וכו'. המכירה היא לגמרי הדדית, אך אני כעת מתייחסת לצד של מחפש העבודה.
איך תצליחי למכור למעסיק שאת טובה, שאת המועמדת שהכי מתאימה לו, שאת יותר מתאימה מכל המועמדים האחרים, אם את לא כל כך מאמינה במה שאתה מוכר?
סיכום
תהליך של מציאת עבודה זהו תהליך של מכירה. אם אתן לא מאמינות בעצמכן, סביר להניח שלא תצליחו לשכנע את  המראיין/ המעסיק הפוטנציאלי.
אני מציעה לכן שתעצרו, תבחנו את המצב, תזהו את הבעיה. הבעיה מתחילה בכן. כן, בכן!
לא במשק, לא בהעדר מישרות, לא במראיינים קשים, ולא בכל המועמדים הרבים המתחרים אתכם על כל תפקיד מוצע. הבעיה היא אתן.
עד שלא תפתרו את הבעיה, עד שלא תזכירו לעצמכן שאתם "שוות", אתן לא תצליחו לשכנע אחרים שאתן שוות, ושכדאי לבחור בכן. כל יום שעובר מעצים את רגשות התסכול וחוסר הביטחון: טפלו בנושא, טפלו בעצמכן, רק כך תבטיחו לעצמכן הגדלת הסיכוי למצוא עבודה.
אני אתכן עד למציאת עבודה
נירית גלר ג'מילי ( MA )    – יועצת תעסוקתית

 


מריח כמו (הכל חוץ מ)רוח נעורים

אזהרה! הפוסט הבא כולל פרסומת לספר

כתבה: נעה יעקובוביץ

בא לי קצת לבכות כשאני קוראת את זה: "נעה יעקובוביץ, בת 26, קומתה 164 ס"מ, עיניה חומות, שערה בלונדיני מתולתל, מבנה גופה אתלטי. לאחרונה נראתה מחפשת את עצמה. יש לה תואר בכלכלה אבל היא קופירייטרית, נראית עדינה אבל עושה אגרוף תאילנדי, מפחדת מג´וקים אבל יודעת לשגע פילים."

שורות אלה נכתבו על הכריכה האחורית של הספר שלי "לשגע פילים", שהייתי רוצה לומר עליו "ספרי הראשון", אבל לא באמת היה עוד אחד אחריו. כבר יותר מדי זמן אני אומרת שאעבוד על לעצבן ג’ירפות (לא, אני לא באמת אקרא לו ככה) ולא עושה דבר וחצי דבר בעניין. לשגע פילים ראה אור לפני 7 שנים, ואם הייתי צריכה לתת לו את הקונטרה המעודכנת, הייתי כותבת "כבר לא בת 26 וגם לא קופירייטרית, קצת פחות מפחדת מג’וקים ויש סיכוי שאולי מצאתי. רק שלא בטוח את מי".

עצוב לי לקרוא את הסיפורים שכתבתי, שמתחילים במציאות ונגמרים בהזיה, כי אני מרגישה שאני חיה חיים אחרים היום. שהעובדה שאני אמא מחייבת אותי להיות עם הרגליים על הקרקע ולהתרחק כמה שיותר מהר מכל ענן אפשרי. להיות אמא משמעותו רצינות, בגרות ואחריות, לא בהכרח בסדר זה. להמשך קריאה


תרגיל חובה לכל מחפשת עבודה

כתבה: נירית גלר ג'מילי

כל מחפשת עבודה מבינה, שכדי להתקבל לעבודה, עליה לשכנע שהיא זו שהכי מתאימה לתפקיד המוצע. חשוב שתזכרי, שכל המעסיקים, ללא יוצא מן הכלל, מחפשים בן אדם, שתכונותיו יתאימו לתפקיד ולארגון.

לפעמים נדרשים דברים נוספים,בהתאם לסוג התפקיד, כגון – השכלה, ידע, ניסיון וכיו"ב. מה את מציגה כשאת מציעה את עצמך לעבודה חדשה? מה בכלל יש לך להציע? אני מכוונת את מחפשי העבודה לעשות עבודה רצינית בנושא הזה. אני שואלת אותם שאלה חשובה, ועכשיו אני שואלת גם אותך : כמה תכונות חיוביות יש בך? ללא קשר לתפקיד. כבת אדם. כמה? לקרוא את ההמשך »


אין כמו בבית

 

כתבה: נעה יעקובוביץ

עבודה מהבית נשמעת כמו החלום הרטוב של הרבה אמהות צעירות. מי לא היתה רוצה להשקיף על הבייבי שלה ובו זמנית להרוויח את לחמה?

בימים כתיקונם גם אני עובדת מהבית. רק שמדובר בבית של מישהי אחרת. השותפה שלי. היום, במקרה, המטפלת מלווה את הבת שלה בטיול השנתי, וברגעים אלה אני יושבת מול המחשב הפרטי שלי ועובדת. מנצלת את הדקות הפנויות והשקטות של שנת הצהריים של האפרוחה כדי לסגור קצוות פתוחים- לבדוק אילו משרות חדשות עלו, לשתף עוד משרה בפייסבוק, לבחון עוד שיתופי פעולה ולענות לכל הגולשות ששאלו שאלות.

לא פשוט לעבוד מהבית- צריך משמעת עצמית וריכוז שלא נדרשים ממך במקומות אחרים (הכותבת אובחנה על ידי חברותיה כבעלת הפרעת קשב). את צריכה להתעלם מהבלאגן בסלון, לא לחשוב על ערימת הכביסה שלא נעשתה ולא על כל מה שאת יכולה לנשנש במקביל, כשהמקרר כל כך קרוב אליך. להמשך קריאה


הפוסט הזה מוקדש לך!

כתבה: ענבל זאב נאור
הפוסט הזה מוקדש לך,
את, ששלחת לי את קורות החיים שלך ואמרת שאת מיואשת, את מחפשת עבודה ולא מוצאת כבר זמן רב. כתבת לי שאת אינך מבינה מה הבעיה, לפני שילדת היית בעבודה מרשימה, עסקת בתפקידים מגוונים ותמיד כולם היו מרוצים ממך… כתבת לי שאת כבר שולחת קורות חיים לכל תפקיד, וציינת שאת כבר ממש לחוצה להתחיל לעבוד, הבנק הסביבה ובעיקר את, עצמך,  אומרים לך כי הגיע הזמן לצאת לעבוד.
קראתי את דברייך וקבענו להיפגש, בינתיים סקרתי לעומק את קורות החיים שלך ודמיינתי את המפגש העתידי שלנו. תיארתי לעצמי שאפגוש אישה סגורה ומופנמת, לא ממוקדת אשר שכחה מיהי ומה היא עשתה, אישה שהפסיקה להאמין בעצמה, אישה אשר שכחה את העובדה שפעם היא הייתה אסרטיבית, בטוחה בעצמה ויודעת בדיוק מה היא רוצה ובעיקר, אישה עם שאיפות וחלומות.
נפגשנו. הצגתי לך את עצמי ואת התחלת לספר עלייך. סיפרת לי על היותך אימא לתינוק מקסים והעיניים שלך ברקו, המשכת לספר לי על התפקיד האחרון שעשית והחיוך לא מש משפתייך. היית בטוחה בעצמך, התלהבת, האמנת ביכולותייך וידעת בדיוק לאן את מכוונת. סיפרת לי בגאווה על הפרויקטים שעשית ועל מכתבי התודה שקיבלת והמילים פשוט קלחו מפיך.  הצצתי אל קורות החיים שלך, מנסה להבין האם זאת אותה הבחורה? לקרוא את ההמשך »

אתן לא יכולות להיות מה שאתן לא יכולות לראות

כתבה: נעה יעקובוביץ

בשבוע שעבר ראיתי בפעם השלישית את הסרט Miss-representation (לטריילר) והוא הציק לי בדיוק באותה מידה. מדובר בעיני בסרט חובה לכל הנשים באשר הן- אני מסתובבת עם הדיסק, מנסה לשתף את הסרט עם כמה שיותר חברות- והוא מספר על ייצוג הנשים בתקשורת.

נכון, מדובר בארה"ב, אבל הנתונים בארץ לא מעודדים יותר. נסו לחשוב על כמה נשים אתן רואות על גבי המסך הקטן (גם אם הוא לא בדיוק קטן ותלוי על הקיר): כמה פרשניות אתן רואות בחדשות? מה אחוז הנשים בתכניות בידור כדוגמת ארץ נהדרת? כמה נשים יש בתכניות הבישול המובילות? אם אתן מצקצקות בלשון עכשיו, סימן שאתן פולניות. ומרוקאיות. וספרדיות. ונשים! כן, כן, אנחנו פשוט לא שם! במדיום הזה, שמבלי לשים לב קובע לנו איך להתנהג, לבשל, לאהוב.

You can’t be what you can’t see (את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות) זועק הסרט ומבקש להבין אילו מסרים הילדות שלנו מקבלות כשהן צופות בטלוויזיה. למרבה הצער הילדות האלה שלנו מתחנכות בראש ובראשונה להיות יפות וסקסיות.  להמשך קריאה